הרחוב עדיין היה כמעט ריק. שלושה גברים עטופים בטליתות צעדו לעבר בית הכנסת הסמוך, ומול הבניין בן ארבע הקומות עמדו כבאית ושני אמבולנסים של מגן דוד אדום. שום דבר במראה הרחוב לא רמז עדיין על מה שהתרחש באחת הדירות שמעליו. אחד הכבאים ירד מהבניין, הבחין באשכנזי וסימן בידו תנועה חדה על צווארו. "יש בדירה שישה בני משפחה. כולם שחוטים", אמר.
"אני בחופשה באילת. מה אתה מציק לי בשבע בבוקר ביום שבת?", הטיח בו. אשכנזי קטע אותו. "אחי, יש זירת רצח של שישה בני משפחה בראשון לציון. בין הנרצחים ילדים ותינוק". לרגע השתררה שתיקה. הטון מעבר לקו השתנה מיד. "איפה בראשון? תן לי פרטים. אתה בזירה? מי נמצא במקום?", שאל נוימן ברצף.
בתוך זמן קצר הוא כבר הקפיץ את אנשי היחידה מבתיהם והודיע שהוא עוזב את אילת וחוזר למרכז. "הקפצתי את כל הימ"ר מהבתים. מאות בלשים, חוקרים ושוטרים בדרך לראשון לציון. אני יוצא עכשיו מאילת. תעדכן אותי בכל מה שאתה רואה בשטח", הורה לאשכנזי. כך, עוד לפני שנפרסו סרטי המשטרה סביב הבניין ולפני שמישהו ידע להסביר מה בדיוק קרה בדירה, החלה אחת מחקירות הרצח הגדולות והקשות שידעה המשטרה.
המפקד יצא מאילת, החשוד עשה את דרכו לטאבה
אסייג ניסה להרגיע את מפקדו, שעדיין עשה את דרכו מאילת. הוא ביקש ממנו לשוב למלון הנסיכה ולהשאיר את ניהול הזירה בידיו. מבחינה מקצועית, אמר לו, הכול נמצא בשליטה. אלא שנוימן לא התכוון להסתובב. בשלב מסוים הבין אסייג שאשכנזי מעביר למפקדו עדכונים ישירות מהשטח, וביקש ממנו להתערב ולשכנע אותו לחזור לחופשה. זה כבר היה מאוחר מדי. רחוב נורדאו התמלא בניידות, באנשי זיהוי פלילי ובחוקרים, ונוימן כבר חיפש מקום חניה סמוך לבניין.
שני המסלולים האלה נעו אז זה מול זה מבלי שהחוקרים ידעו זאת: מפקד הימ"ר עשה את דרכו צפונה אל זירת הרצח, בעוד האיש שיהפוך בתוך ימים לחשוד המרכזי התרחק דרומה וניסה לצאת מטווח ידה של המשטרה. רק בהמשך החלו החוקרים לצמצם את המעגלים. הם עברו על עובדים בהווה ובעבר, על אנשים שהכירו את שגרת המשפחה ועל מי שעשוי היה להחזיק בגישה לבית או במניע לפגוע ביושביו.
שמו של קרליק עלה בתוך הרשימה הזאת, תחילה כאחד מכמה עובדים שפוטרו. כשהתברר שאינו עונה לשיחות, אינו מתייצב לחקירה וכבר יצא מהארץ, החשד הלך וגבר.
"לא הייתה זירה כזאת"
אלא שבשעות הראשונות, גם ממדי האסון לא סיפקו לחוקרים תשובה ברורה לשאלה מה התרחש בבית. הדירה הייתה נעולה, בתוכה נמצאו ששת בני המשפחה, ובכמה מוקדים נראו סימני שריפה. החוקרים נדרשו לבחון בתחילה כמה אפשרויות, ובהן רצח והתאבדות, לפני שהראיות שהצטברו בזירה החלו להצביע על כיוון אחר.
מכאן התרחבה החקירה במהירות. אנשי הימ"ר מיפו את חייהם של בני המשפחה, עברו על עסקיהם ובחנו את מעגלי המכרים, העובדים והעובדים לשעבר. כל מי שהכיר את שגרת יומם, ידע מתי הם שבים לביתם או נשא עמם משקע מן העבר, הפך לחלק מהתמונה שהחוקרים ניסו להרכיב.
"עברנו על מעגלים של עדים ועל אנשים שיכלו להיות קשורים למשפחה ולעסקים שלה", מספר נוימן. "בדקנו גם עובדים שפוטרו ואנשים שהיה להם סכסוך איתם".
בתוך הרשימות הארוכות האלה החל לבלוט שמו של עובד לשעבר אחד. הוא לא ענה לשיחות החוקרים, לא הגיע למסור עדות ולא נמצא בכתובת שבה ציפו לפגוש אותו. עד מהרה התברר כי עזב את הארץ דרך מעבר הגבול בטאבה. בשלב ההוא עדיין לא הייתה בידי המשטרה הראיה שתכריע את החקירה, אך רצף ההתנהגות שלו הפך אותו מאדם שהחוקרים ביקשו לשוחח עמו לחשוד שאי אפשר להתעלם ממנו. "כשהבנו שהוא מתחמק ויצא לטאבה, הפעלנו גורמים שונים כדי להביא אותו בחזרה לישראל", אומר נוימן.
האיש שנראה רגיל
בין הממצאים הרבים שנאספו בדירה היה גם כתם דם שלא השתייך לאיש מבני משפחת אושרנקו. בתחילה לא ידעו החוקרים למי הוא שייך, אך היה ברור שמדובר בממצא שעשוי להוביל אותם אל האדם שהיה בזירה ונפצע במהלך האירוע. כשהחשד בדמיאן קרליק התחזק, אספו החוקרים דגימה ממכוניתו. תוצאות הבדיקה סיפקו להם את החיבור שחיפשו: ה-DNA שנמצא בדירה תאם לדגימה שנלקחה מהרכב.
"מצאנו בזירה DNA שלא היה שייך לנרצחים", מספר נוימן. "אחרי שבדקנו את הרכב של קרליק, קיבלנו התאמה. בתוך כשבועיים עצרנו אותו, את אשתו ובני משפחה נוספים". ההתאמה הגנטית לא עמדה לבדה. לפי ממצאי החקירה, קרליק שכפל מבעוד מועד את מפתח הדירה והמתין בתוכה לבני המשפחה, מתוך כוונה לשדוד אותם לאחר שישובו מעבודתם עם הכסף. במהלך האירוע התפתח מאבק, ובמהלכו נפצע גם הוא - הפציעה שהותירה בזירה את הראיה שקשרה אותו אליה. לאחר מכן ניסה להצית את הבית ולהשמיד את העקבות, אך האש לא כילתה את הדירה.
עבור נוימן, שהגיע לאורך שנות שירותו לזירות הפשע הקשות ביותר במחוז המרכז, גם הניסיון המקצועי לא הכין אותו למראה שנגלה שם. "לא הייתה דירה כזאת", הוא אומר. "שלושה דורות של משפחה אחת נרצחו. הייתי כמעט בכל זירות הפשע הגדולות שהיו באזור המרכז במשך עשרות שנים, ולא נתקלתי בזירה דומה".
האיש שישב מול החוקרים
גם בחדר החקירות, לדבריו, קרליק לא הסגיר כלפי חוץ את ממדי האירוע המיוחס לו. הוא שמר על קור רוח, הכחיש שהיה בדירה וטען שאין לו כל קשר לרצח. החוקרים לא מיהרו לחשוף בפניו את מלוא התמונה שבידיהם. "הוא אמר: ׳אני לא קשור לרצח, לא הייתי בזירה, לא מכיר ולא יודע׳", מספר נוימן. "אבל היה לנו DNA שלו בזירה. מה שהוא לא ידע בשלב הזה הוא שאשתו ובני משפחה נוספים כבר מסרו גרסאות, ושבידינו היו גם ראיות הנוגעות להשמדת בגדים ולהעלמת ראיות. מבחינתנו, התיק נגדו כבר היה סגור".
הפער בין ההכחשה הנחרצת לבין הראיות שהצטברו הלך והצטמצם. לפי נוימן, קרליק הבין בהדרגה כי החוקרים יודעים הרבה יותר מכפי שהם מגלים לו. "הוא הרגיש שאנחנו חזקים בתיק", הוא אומר. "הוא ידע את זה, ובסופו של דבר החליט להודות".
ככל שהחקירה התקדמה, התברר כי מאחורי התכנון עמדו כמה מניעים שהצטברו זה על גבי זה. קרליק עבד בעסקיה של משפחת אושרנקו, אך פוטר לאחר שנתפס גונב בקבוקי ויסקי. האירוע תועד, ולדבריו הוצג לעובדים אחרים - דבר שהותיר בו תחושת השפלה וכעס כלפי בני המשפחה. לכך נוספה מצוקה כלכלית. לפי החקירה והכרעת הדין, קרליק נזקק לכסף, הכיר היטב את עסקי המשפחה ואת שגרת יומה וידע מתי צפויים בני הבית לחזור מעבודתם.
"הוא גם פוטר, גם הרגיש מושפל, גם שנא את בני המשפחה וגם היה זקוק לכסף", אומר נוימן. "הכול התחבר יחד". ההיכרות הזאת אפשרה לו, לפי הממצאים, לתכנן את הכניסה לדירה, להמתין לבני המשפחה ולנסות להשתלט על הכסף שהאמין כי יביאו עמם. מה שהחל, על פי התכנון, כשוד שניזון מנקמה ומבצע כסף, הסתיים ברצח של שלושה דורות - ובכתם דם אחד שהותיר את קרליק בתוך הזירה גם לאחר שניסה למחוק כל סימן לנוכחותו.
שישה מאסרי עולם, אחד לכל קורבן
בנובמבר 2011, כשנתיים לאחר הרצח, הסתיים ההליך המשפטי נגד דמיאן קרליק בהרשעה בכל האישומים המרכזיים שיוחסו לו. בית המשפט המחוזי בפתח תקווה קבע כי הוא רצח את ששת בני משפחת אושרנקו, שדד את ביתם, ניסה להציתו וגנב ממנו.
העונש שנגזר עליו שיקף את מספר הקורבנות: שישה מאסרי עולם מצטברים, אחד בגין כל אחד מבני המשפחה, ולצדם עשר שנות מאסר נוספות בגין הגניבה. בקשת סנגוריו לקבוע כי מאסרי העולם ירוצו בחופף נדחתה. עוד חויב קרליק לשלם פיצויים בסך 258 אלף שקלים לבני המשפחה שנותרו בחיים.
בגזר הדין ביקשו השופטים להבהיר כי אין מדובר רק בשישה מעשי רצח נפרדים, אלא בחיסולו של תא משפחתי שלם. לפי דיווחו של גלעד גרוסמן ב"וואלה", הם ציטטו מפסק דין אחר שניתן בעניינו של אב שרצח את ילדיו: "הנאשם איבד כל צלם אנוש, ואפילו לחיית השדה לא ניתן לדמותו... הוא קיפד במו ידיו נשמות זכות, במוות שאין מטריד ממנו".
בהמשך קבעו כי קרליק "תוך תכנון מוקדם ובאכזריות רבה, קטל שישה אנשים מתוך שלושה דורות של בני משפחה אחת". השופטים עמדו גם על המניע ועל ההתנהלות שלאחר הרצח. לדבריהם, הוא פעל "מתוך נקם, כעס ושנאה", ולאחר מכן דבק בתוכניתו להצית את הבית ואת תכולתו כדי לטשטש את זהותו ולהשמיד ראיות. גם לאחר שיצא מהדירה, כתבו, המשיך להתנהל בקור רוח ובמניפולטיביות.
במילים המשפטיות היבשות נרשמו שש הרשעות ושישה מאסרי עולם. אבל מאחורי כל אחד מהם עמד אדם אחר, חיים אחרים ודור אחר במשפחה שנמחקה בלילה אחד.
התרעות פיקוד העורף