האיש הגיע ברכבו לתחנת דלק בכניסה המערבית לרהט, שבה נמצאים חנות נוחות בבעלות אל־קרנאווי ומרכז מסחרי קטן. הוא החנה את מכוניתו סמוך לחנות באופן שחסם את תנועתם של כמה כלי רכב שעמדו במקום.
אל־קרנאווי דרש ממנו להזיז את המכונית. על פי כתב האישום, בעת שהאיש החל לנסוע פגע רכבו קלות במכוניתו של אל־קרנאווי ושפשף אותה. בעקבות זאת החל אל־קרנאווי לצעוק עליו ולקלל אותו, ואף חסם בגופו את דרכו. אל־קרנאווי ושני אנשים נוספים תקפו, על פי הנטען, את האיש והיכו אותו בעוצמה. אנשים שנכחו במקום הפרידו בין המעורבים, והמותקף נכנס לחנות טלפונים במרכז המסחרי כדי להירגע.
השניים החלו לירות לעבר מכוניתו של האיש, בעוד אל־קרנאווי קורא לעברם ומעודד אותם להמשיך בירי כדי להורגו. האיש הצליח להימלט מהמקום. הוא נפצע מהמכות שספג קודם לכן, ואילו מכוניתו נפגעה ממספר רב של קליעים.
לאחר האירוע נמלט אל־קרנאווי מהמקום, אולם לפני ימים אחדים הסגיר את עצמו לידי המשטרה ונחקר בחשד למעורבות במעשה. בחקירתו הכחיש אל־קרנאווי כי היה מעורב בירי או כי הזמין את שני החמושים למקום. לטענתו, הוא ניהל עם האיש עימות מילולי בלבד.
אלא שלטענת המשטרה, בידי החוקרים עדויותיהם של שלושה אנשים שהיו בזירה וזיהו את מבצעי הירי. נוסף על כך נאספו ראיות וממצאים מזירת האירוע, ובהמשך הועבר חומר החקירה לפרקליטות מחוז דרום.
בבקשת המעצר ציטטה הפרקליטות מפסיקת בית המשפט העליון: "קצה נפשו של הציבור בכלל והציבור במגזר הערבי בפרט בקלות הבלתי נסבלת של השימוש בנשק למגוון של מטרות, החל באיומים למטרות סחיטה ופרוטקשן וכלה בחיסול חשבונות על רקע סכסוכים כאלה ואחרים".
עוד טען עו"ד ווקנין כי נוכח חומרת המעשים והמסוכנות העולה מהם, אין מקום לשקול את שחרורו של אל־קרנאווי לחלופת מעצר.
התרעות פיקוד העורף