נוכח הקלות שבה השיג אמיטל את הנשק, הוא החליט להמשיך ולייבא עוד כמוהו לשטח הארץ. באמצעות יישומון הכרויות, הוא הכיר מצרי נוסף, שלאחר ששמע ממנו על כוונותיו, הציע להעביר אליו אקדחים ורובים מאזור סיני המצרית, על גבי רחפן גדול שהיה ברשותו. אמיטל הסכים כמובן לבצע את ההברחה בדרך הזו. הוא הגיע לאזור הגבול עם רכב שטח ועם אדם נוסף, שוחח בטלפון עם ידידו החדש ממצרים ונתן לו פרטים על מיקומו כדי להטיס אליו את הרחפן. אלא שאמיטל לא לקח בחשבון, שיש עוד מישהו שרואה את כלי הטיס הקטן. הייתה זאת מערכת הבקרה של חיל האוויר.
הודעה על ההברחה המתבצעת הועברה לכוחות השטח הפועלים במערב הנגב, שהצליחו להשתלט על הרחפן לפני שאמיטל הגיע אליו ולסכל את ההברחה. אמיטל הבין שהוא על הכוונת והשמיד את הטלפון הנייד שלו, כדי שלא להתגלות. בשיחות מאוחרות יותר עם המצרי, הוא הסביר שאין ברשותו רחפן או כלי רכב, האמצעים ששימשו לבצע את ההברחות, וסיפר לו גם שהוא חושש להגיע אל אזור הגבול שם הוא עלול להתגלות ולהיתפס.
המצרי הרגיע אותו ואמר שהוא יכול להטיס את הרחפן שברשותו לנקודה רחוקה מהגבול ולהעביר איתו בנוסף לנשק, גם סיגריות וסמים. אמיטל הסכים להיות איש הקשר ולסייע לידידו המצרי לבצע את ההברחות. המצרי כיוון את הרחפן שלו לאזור קיבוץ משאבי שדה והסביר לאמיטל להיכן להגיע כדי למצוא כלי נשק שהבריח. אמיטל הגיע לשם עם חבר ואיתר את הרחפן, עליו היו שבעה רובי M16 ומחסניות מלאות תחמושת.
השניים פרקו את אמצעי הלחימה מהרחפן, שהוטס חזרה לסיני. בהמשך, מכר אמיטל את הרובים והתחמושת בתמורה ל-33 אלף שקלים שקיבל במזומן עבור כל רובה. הוא השאיר אצלו חלק מהסכום כרווח על ביצוע ההברחה והעביר את השאר לערפאן במצרים.
בדרך זו, הכניסו השניים לישראל כמות רבה של רובים ואקדחים, שאת המחיר עבורם העלה אמיטל מפעם לפעם, כדי להגדיל את הרווחים שלו. בסך הכל ביצעו השניים כ-12 הברחות, עד שאמיטל נעצר בידי המשטרה.
בחקירתו בשירות הביטחון הכללי ובמשטרה הוא תיאר את אירועי ההברחה וסיפר גם על שותפיו. גופי הביטחון ידעו על סמך מידע שנאסף בידיהם, ליצור תמונה משורטטת מלאה של אותן הברחות ולתאר אותן בפירוט רב. עם תום החקירה, הועבר החומר בעניינו של אמיטל לפרקליטות המחוז הדרומי, שגיבשה באמצעותו כתב אישום הנושא 13 סעיפים ובהן עבירות נשק רבות וכן עבירות תעבורה וכאלה הקשורות לסחר בסמים.
התרעות פיקוד העורף