לפי האישום המתוקן, כרד היה "נהג חדש" אשר החזיק ברישיון נהיגה החל מחודש ינואר 2018. בבעלות הנאשם היה רכב שעבר הסבה מתיבת הילוכים אוטומטית לתיבת הילוכים ידנית, זאת מבלי שהשינוי עודכן במשרד הרישוי. מאז קיבל הנאשם את רישיון הנהיגה שלו ועד לתאונה הקטלנית, הוא נהג ברכב בעל תיבת הילוכים ידנית פעמים ספורות בלבד, כך שניסיון הנהיגה שלו ברכב מסוג זה היה דל מאוד.
במהלך שמיעת הראיות הסכימו הצדדים כי מהירות נסיעתו של הנאשם הגיעה לכל היותר עד 145 קמ"ש. עם התקרבו לצומת כלא עופר במהירות האמורה שדה הראייה של הנאשם היה פתוח, כך שניתן היה לראות ממרחק של כ-220 מטרים את הרמזורים שבצומת, בהם היה אור אדום. באותה עת עמדו בצומת מספר כלי רכב, בהם רכב רנו שבו נסעו בני משפחה אחת נפגעי העבירה.
הנאשם הבחין באור האדום ברמזור והיה מודע למהירות נסיעתו במסגרת נסיעת המבחן, לא האט את מהירות נסיעתו וכ-40 מטרים לפני קו העצירה של הצומת הוא פגע עם חזית רכבו בחלק האחורי של הרנו, שהיה בנתיב האמצעי והחל לבצע עצירה. כתוצאה מהפגיעה הסתבסב הרנו ופגע ברכב מסוג יונדאי שהיה לפניו.
היונדאי הועף קדימה לעבר הצומת למרחק של כ-35 מטרים. לאחר הפגיעה ברנו, פגע רכב הנאשם גם ברכב מסוג טויוטה יאריס שעמד בנתיב הימני. כתוצאה מהפגיעה הועף גם היאריס קדימה לעבר הצומת ונפגע רכב נוסף.
בהכרעת הדין קבע בית המשפט כי הנהג במהירות מופרזת פגע ברכב משפחת רימל, ודחה את טענות ההגנה שלפיהן התאונה נגרמה עקב כשל טכני ברכב. עוד נקבע כי התקיים אצל הנהג היסוד הנפשי הנדרש להרשעתו בשתי עבירות של המתה בקלות דעת.
אפרים, ביקש בטיעונים לעונש כי בית המשפט יגזור על הנאשם את העונש החמור ביותר האפשרי לפי הדין, זאת על מנת להמחיש לכל נהג את רמת האחריות הנדרשת ממנו, ועל מנת שהנאשם יישא במחיר ההולם את מעשיו. הוא תיאר התמודדותו הראשונית עם הבשורות המרות של אובדן רעייתו ובתו, פציעת בנו ופציעתו שלו, שניחתו עליו באחת לאחר שהקיץ בבית החולים משבועיים שבהם היה מורדם ומונשם. הוא תיאר כיצד משפחתו שעובר לתאונה הייתה בשיאה התנפצה לרסיסים בשל החלטתו של הנאשם "שכביש זה מגרש משחקים שבו אפשר לראות כמה מהר הרכב יכול לנסוע".
עורך דינו של הנאשם הגיש לבית המשפט מסמכים רפואיים נוספים המלמדים על נסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם, ועל מצבו הנפשי הקשה נוכח התאונה, הנאשם עצמו אמר לקראת גזר הדין: "אני יודע מה הנזקים שגרמתי להם והכאבים ואני מרגיש את הכאב הזה. כל יום אני מדבר עם עצמי ומאשים את עצמי במה שקרה".
אפרים, בעלה של ציפי, תקף בחריפות את העונש שקיבל הנהג: "התחושה העיקרית היא בזיון. בית המשפט קבע שהחיים של אשתי שווים 3 שנים וחייה של בתי שווים 3 שנים. אי אפשר להסביר את זה. נכון שגם אם היה מקבל 1000 שנה הן לא היו חוזרות וגם בריאותי ובריאותי של בני איתי לא, אבל 6 שנים זה מה שנתן השופט? אי אפשר להבין את זה. הפרקליטות תצטרך להחליט אם היא מערערת או לא. המדינה צריכה לפחד שיש נהגים כאלו, כל אזרח צריך לפחד זה העונש שמקבלים, על עבירה כל כך חמורה. אין פה בקשה לצדק במובן הקלאסי, אבל כולנו צריכים להבין שחיינו אינם הפקר. אני אצטרך עוד כמה שנים להסתכל אחורה לראות שהנהג הזה לא מגיח מאחורי בכביש?".
התרעות פיקוד העורף