עם זאת, לצד הפוטנציאל המדיני, ניתוח מעמיק של המתווה מעלה שורה של פערים מהותיים העלולים להפוך את ההסכם מהזדמנות היסטורית לסיכון ביטחוני. הסוגיה הראשונה היא סדר הביצוע ולוחות הזמנים. אף שמועצת השלום מדגישה כי הנסיגה תחל רק לאחר הפירוז, קיימת עמימות במסמכים לגבי אופן היישום בפועל.
החשש בישראל הוא כי תהליך הדרגתי ומקביל יאפשר נסיגה ישראלית עוד לפני השלמת פירוק כלל יכולותיו הצבאיות של חמאס, ובכך ייווצר פער מסוכן בין ההתחייבויות המדיניות לבין המציאות בשטח. מוקד סיכון נוסף נוגע להיקף הפירוז ולשאלת "אחסון" הנשק. בעוד שהמתווה מתייחס במפורש לרקטות, למנהרות ולאמצעי לחימה כבדים, הוא מותיר סימני שאלה באשר לעשרות אלפי כלי הנשק הקלים המצויים בידי פעילי חמאס.
יתרה מכך, דרישת הארגון להעביר את הנשק ל"אחסון" בידי ועדה פלסטינית – במקום להשמידו או להוציאו מחוץ לרצועה – עלולה לאפשר שימור של תשתית צבאית שתוכל לשמש בסיס להתעצמות מחודשת בעתיד היבט נוסף הוא מבנה מנגנוני הביטחון העתידיים. התוכנית מדברת על הקמת כוח משטרה פלסטיני חדש ועל ממשלה טכנוקרטית זמנית, אולם שילוב אפשרי של גורמים המזוהים עם חמאס במנגנוני האכיפה, לצד פירוק מיליציות אחרות, עלול ליצור מצב שבו הארגון ישמר השפעה בפועל, גם אם לא יישא עוד באחריות רשמית לשלטון.
סוגיית הפיקוח אינה פחות משמעותית. האחריות לאימות הפירוז אמורה להיות בידי כוח בינלאומי וועדת פיקוח ייעודית. מנקודת מבטה של ישראל, מנגנון כזה אינו יכול להוות תחליף ליכולת אימות עצמאית. הניסיון שנצבר בדרום לבנון ובעזה מלמד כי פער בין דיווחים בינלאומיים לבין המציאות המבצעית עלול לאפשר את שיקום תשתיות הטרור מתחת לרדאר, פערים אלו באים לידי ביטוי גם במחלוקת הפוליטית בישראל.
הגירת תושבי עזה – מרכיב בחזונו האזורי של הנשיא טראמפ
מבחינת ממשל טראמפ, מדובר באחד המרכיבים האפשריים לעיצוב מציאות אזורית חדשה, שתקטין את פוטנציאל ההתעצמות של ארגוני הטרור ותייצר תנאים ליציבות ארוכת טווח. עם זאת, סוגיה זו אינה מהווה כיום חלק מוסכם מהמתווה המדיני, והיא נותרה שנויה במחלוקת בזירה הבינלאומית. מימושה, אם בכלל, תלוי בהסכמת המדינות הקולטות, בשיתוף פעולה בינלאומי רחב ובהבטחת אופייה הוולונטרי של ההגירה, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי.
מבחינת ישראל, כל הסדר עתידי חייב להישען על חמישה עקרונות יסוד שאינם נתונים למשא ומתן: פירוז מלא, בלתי הפיך ומאומת של כלל אמצעי הלחימה; השמדה פיזית או הוצאה מהרצועה של הנשק, התחמושת ומערך המנהרות – ולא "אחסונם"; שמירת יכולת אימות עצמאית של ישראל; הבטחת חופש פעולה מבצעי מלא של צה"ל מול כל ניסיון להתעצמות מחודשת; והשלמת השבתם של כלל החטופים כתנאי סף לכל שלב ביישום ההסדר.
בסיכומו של דבר, תוכנית טראמפ מייצרת הזדמנות מדינית משמעותית לעיצוב מחדש של המציאות ברצועת עזה לאחר שנים של עימותים ומלחמה. אולם הצלחתה לא תימדד בכמות ההצהרות, אלא ביכולת ליישם בפועל את מנגנוני הפירוז והפיקוח. ללא לוחות זמנים מחייבים, מנגנוני אימות אמינים וערבויות ביטחוניות מוצקות, הפסקת האש עלולה להפוך להפוגה טקטית בלבד, שתאפשר לחמאס להשתקם ולהיערך לעימות הבא .האינטרס הלאומי של ישראל ברור: כל הסכם חייב להבטיח כי רצועת עזה לא תשוב להיות בסיס טרור המאיים על אזרחי המדינה. רק פירוז מלא, מפוקח ובלתי הפיך, לצד שמירה על חופש הפעולה של צה"ל, יוכל להעניק להסדר המדיני יציבות ארוכת טווח ולהפוך את ההזדמנות הנוכחית למציאות ביטחונית חדשה ובטוחה יותר.
התרעות פיקוד העורף