על פי כתב האישום, גרוס ניצל את מצוקתם של העובדים ואת תלותם בו בכל הנוגע לאשרת עבודתם, לשהייתם החוקית בישראל ולמקום מגוריהם. במהלך תקופת העסקתם העסיק אותם בעבודות החורגות מתנאי ההיתר, לעיתים אף מחוץ למשק, שילם את שכרם במזומן ולא בהתאם להוראות ההיתר, וביחס לחלקם הלין שכר או לא שילם את מלוא השכר המגיע להם.
עוד נטען כי גרוס שיכן את העובדים בתנאי מגורים שאינם הולמים, בין היתר ללא מיטות, שמיכות, מים חמים, דלת ואסלה בחדר השירותים, ובמבנה ארעי החשוף לפגעי מזג האוויר. בנוסף, לא סיפק להם ציוד עבודה נדרש והתעלם מתלונותיהם בנוגע לתנאים שבהם הוחזקו.
מכתב האישום עולה כי גרוס הנהיג כלפי העובדים אמצעי לחץ ו"ענישה", ובהם מניעת שעות נוספות, בידודם מעובדים אחרים והעברתם למעסיקים אחרים. על פי הנטען, הוא נהג בהם באלימות פיזית ומילולית באופן שיטתי, היכה אותם, דחף אותם, משך בבגדיהם, התיז עליהם מים, גידף ואיים עליהם. בחלק מהמקרים נהג לעברם באמצעות טרקטור או רכב, באופן שאילץ אותם לסטות מדרכם ולהימלט מחשש לפגיעה.
עוד עולה מכתב האישום כי גרוס העסיק שתי עובדות זרות גם בעבודות משק בית וניקיון בביתו ובמשרדו, בניגוד להיתר. ביחס לאחת מהן נטען כי דרש ממנה גם להכין עבורו אוכל, לשטוף כלים ולעשות לו מסאז'. במהלך תקופת העסקתן ביצע בהן, על פי הנטען, מעשים מגונים תוך שימוש בכוח או הפעלת לחץ. כאשר אחת העובדות התנגדה למעשיו, הטיל עליה עבודות קשות יותר, וכאשר ביקשה לסיים את עבודתה, לא שילם לה את שכרה.
המתלוננים הוכרו כקורבנות עבודת כפייה. כתב האישום הוא תוצאה של פעילות משולבת של להב 433 במשטרה, החטיבה החברתית במשרד המשפטים, פרקליטות המדינה, רשות האוכלוסין וההגירה ומשטרת ישראל, במסגרת המאבק הממשלתי בתופעות של סחר בבני אדם.
כתב האישום הוגש בהתאם למדיניות האכיפה של פרקליטות המדינה בתחום עבירות הסחר בבני אדם, וכחלק מהמאבק הממשלתי בתופעות של סחר בבני אדם, עבודת כפייה וניצול עובדים זרים.
כתב האישום מייחס לגרוס ריבוי עבירות של עבודת כפייה וכן ריבוי עבירות של מעשה מגונה תוך שימוש בכוח או הפעלת לחץ. מי שניהל את החקירה הם מפלג סע"ר ביאל"כ להב 433 של המשטרה.
התרעות פיקוד העורף