המקרים שהצטברו על שולחנות החוקרים נראו בתחילה כאוסף של אירועים נפרדים. אלא שככל שנוספו התאריכים, החל להתגלות דפוס מטריד: שוב ושוב, כאשר התרחש אירוע קטלני, אטיאס היה מחוץ לכלא. "כשקיבלתי עוד מקרה שהתאים לחופשה שלו, ועוד מקרה, ישבתי עם דף ועט והכנתי טבלה", משחזר י' ח' בשיחה עם "מעריב". "בצד אחד רשמתי את מועדי החופשות שלו - תאריכים ושעות מדויקות של יציאה וחזרה - ובצד השני את מקרי הרצח וניסיונות הרצח".
מבחינתו, ההתאמה הייתה דרמטית. "כשראיתי אותה, היה לי ברור שזו ראיית הזהב. הבנתי שיש לי את האקדח המעשן. כמו שאומרים בכדורגל, הטבלה לא משקרת - וגם כאן ידעתי שהיא לא משקרת". אלא שאז התגלתה בעיה. אחד ממקרי הרצח התרחש, לפי הרישומים הראשוניים, בזמן שבו אטיאס כבר היה אמור להיות בתוך הכלא. חוקר שבדק את הנתונים חזר ספקן וטען כי המקרה אינו מתאים לתבנית.
י' ח' פנה לקצין מודיעין בשירות בתי הסוהר וביקש לבדוק אם אטיאס אכן חזר בזמן באותו יום. התשובה השלימה את התמונה: אטיאס שב לכלא באיחור של כשעתיים ואף נענש בשל כך. השעה שבה היה אמור להיות בתאו הייתה למעשה שעה נוספת מחוץ לכלא.
כך החלה להתגבש אחת מפרשות הפשע החריגות שנחקרו בישראל בראשית שנות ה־2000: החשד שאסיר עולם ניצל את החופשות שקיבל כדי לפעול כרוצח שכיר.
הקבלן של האחים קקון
מבחינת החוקרים, זו הייתה מסקנה שקשה היה לעכל. אטיאס היה אסיר עולם, אדם שאמור היה להימצא רוב הזמן מאחורי סורג ובריח. דווקא המעמד הזה הפך אותו, לכאורה, למי שקל להתעלם ממנו כאשר נבדקו חשודים אפשריים בגל הרציחות. "אתה אומר לעצמך: הוא אסיר עולם, הוא בכלא, הוא לא רלוונטי", מסכם י' ח'. "ואז אתה מגלה שמשהו במועדי החופשות שלו לא מסתדר - וברגע הזה כל דפוס החשיבה משתנה".
שיטת ההצרחה
ככל שהתקרב מועד החופשה הבאה של אטיאס, נדרשו החוקרים והפרקליטות להכריע בדילמה חריגה. ביטול החופשה היה עשוי להתריע בפניו ובפני מי שנחשדו כמפעיליו כי המשטרה בעקבותיהם. מנגד, מתן האישור לצאת עלול היה להסתיים בניסיון חיסול נוסף. "אם היינו אוסרים עליו לצאת לחופשה, היה סיכוי סביר שהוא והשולחים שלו היו מבינים שעלינו עליו", מספר י' ח'. "מצד שני, אם אנחנו מאפשרים לו לצאת, יש אפשרות שהוא ילך לבצע עוד רצח - מה שנקרא, בחסות המשטרה".
המטרה הייתה לא להסתפק במעצרו של אטיאס, אלא לצבור תשתית שתאפשר להגיע גם לגורמים נוספים שהיו קשורים אליו. "ידענו שברגע שנעצור אותו נצטרך לצאת לגל מעצרים של גורמים בכירים שהיו קשורים אליו בדרך זו או אחרת, על סמך החומרים המודיעיניים והחקירתיים שנאספו במהלך המעקב", הוא אומר.
בסופו של דבר הוחלט לאפשר לאטיאס לצאת לחופשה, אך להצמיד אליו מעקב הדוק. "המעקב אחריו היה אינטנסיבי ומקצועי, אבל גם מלחיץ מאוד", משחזר י' ח'. "אתה יכול לנסות לחשב את כל האפשרויות ולהיערך לכל התרחישים, אבל אתה אף פעם לא שולט לחלוטין באדם שאינו עצור. תמיד קיים החשש שהוא יעשה משהו שלא חשבת עליו".
במהלך המעקב נע אטיאס לעבר אדם שהחוקרים זיהו כיעד אפשרי לחיסול. כאשר הגיע סמוך לביתו של יצחק בר מוחא בירושלים, החליטו הכוחות להתערב. "כשהוא הגיע סמוך לאותו יעד והבנו שמדובר בניסיון חיסול, ביצענו את המעצר", מספר י' ח'. לדבריו, אטיאס הופתע כאשר הכוחות סגרו עליו.
החקירה חשפה קשרים בין גורמי פשיעה מחיפה, מירושלים ומתל אביב. חלקם היו מסוכסכים זה עם זה, ואחרים שיתפו פעולה לצורך ביצוע משימות נקודתיות. אחת השיטות שזוהו בחקירה כונתה "שיטת ההצרחה": ארגון אחד מבקש מארגון אחר לבצע עבורו חיסול, כדי להרחיק ממנו את החשד.
"כנופיה אחת הייתה פונה לאחרת ומבקשת ממנה לבצע רצח עבורה, כדי שלא יחשדו בה", מסביר י' ח'. "אטיאס היה כלי הביצוע". לדברי החוקר, מהאזנות ומהחומרים המודיעיניים עלה כי אטיאס פיתח יחס אובססיבי כלפי האנשים שסומנו כמטרות. "גם כאשר לא הכיר אותם קודם, מהרגע שקיבל משימה הוא פיתח כלפיהם שנאה והתמקד בהשלמת החיסול בלי להשאיר כתמים או ראיות מפלילות. מבחינתו זו הייתה משימה מקצועית".
לטוות את החבל מהסוף להתחלה
אלא שבשלב מסוים הצליח אטיאס להימלט ממעצר. במשך יומיים או שלושה היה שוב חופשי, הפעם לא במסגרת חופשה מאושרת. "זה היה אירוע לא נעים מבחינה משטרתית", מודה י' ח'. "אחרי מאמצים מודיעיניים ומבצעיים הצלחנו לאתר אותו מחדש. הוא נעצר כשהיה בדרכו להיכנס למונית בטבריה".
המעצר מחדש לא פתר את הקושי הראייתי. הטבלה הצביעה על דפוס ברור, אך לא הייתה יכולה להוכיח לבדה מי ביצע כל מעשה ומי שלח אותו. "היה לי לכאורה כתב אישום שמבוסס על מידע מודיעיני, אבל עדיין לא היו לי הראיות", אומר י' ח'. "לא ידעתי אם נצליח להגיע אליהן. הצגתי את הטבלה למפקד המרחב ולמפקד המחוז. גם הם הבינו מיד שיש כאן משהו חזק מאוד".
לדבריו, החקירה התנהלה במידה רבה מהסוף להתחלה: לחוקרים הייתה מסקנה אפשרית, אך הם נדרשו לבנות תשתית ראייתית שתוכיח אותה. הניסיון שצבר י' ח' בתפקידו הקודם כראש מחלק הערכה, שכלל עיבוד של מידע מודיעיני וקשר עם שירות בתי הסוהר, השתלב בתפקידו כראש מחלק תשאול, שבמסגרתו עסק בחקירות רצח. "לפעמים החיבור בין תפקידים שונים מאפשר לפצח פרשיות", הוא אומר.
במהלך הפרשה גויסו עדי מדינה. בשנת 2003 פנה גם אטיאס למשטרה והציע להעיד נגד מי שלטענתו שלחו אותו. הוא חתם על הסכם שלפיו יורשע וירצה מאסר עולם אחד בלבד. אלא שבהמשך מסר בחקירה אחרת גרסאות סותרות בנוגע לפגישה עם העבריין זאב רוזנשטיין, והמדינה החליטה לבטל את הסכם עד המדינה עמו. בסופו של דבר חתם על הסדר טיעון ונקבע כי ירצה מאסר עולם נוסף ושמונה שנות מאסר.
בספטמבר 2004 הורשע אטיאס במסגרת ההסדר בשלושה מקרי רצח ובשלושה ניסיונות רצח. לפי י' ח', מרבית המעשים בוצעו בירי, ולעיתים נעשה שימוש באותו כלי נשק בכמה זירות. המניעים כללו סכסוכים בעולם ההימורים, הסחיטה והפשיעה המאורגנת, וכן חיסולים שבוצעו עבור ארגונים אחרים.
ניקוי אורוות בחיפה
"בחמישים שנותיי כסנגור פלילי נתקלתי בהמון רוצחים ונאשמים ברצח, אבל בחור כמו דוד אטיאס לא היה מעולם", אמר. "מדובר ברוצח שכיר במובן הקלאסי, כמו בסרט. הוא היה מקבל הזמנה עם תמונה של הקורבן וכתובת, והיה הולך לבצע".
יפתח תיאר משפט שנמשך כשנתיים וחצי וכלל חקירות נגדיות ממושכות וסוערות. לדבריו, הוא ועו"ד משה שרמן הצביעו על סתירות רבות בגרסתו של אטיאס, עד שהתעורר בפרקליטות חשש כי התיק נגד האחים קקון יסתיים בזיכוי. בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסדר. במרץ 2005 נתן פרקליט המדינה אור ירוק למתווה שלפיו ירצו האחים 15 שנות מאסר. אישומי הרצח נגדם נמחקו, והם הודו בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. נאשמים נוספים נידונו לעונשי מאסר קלים יותר.
לדברי יפתח, ההסדר מנע מההגנה את הסיכון הכרוך בהמשך המשפט, אך גם הסיר מעל האחים את אישומי הרצח. השניים ריצו כעשר שנים ושוחררו לאחר ניכוי שליש ממאסרם.
י' ח' משוכנע כי לפרשה הייתה השפעה שחורגת מן ההרשעות עצמן. "היו שם עבריינים בכירים שהשפיעו בעיקר על אזור חיפה והצפון", הוא אומר. "אין לי ספק שהפיצוח הביא לכך שעקומת מקרי הרצח באזור חיפה והקריות ירדה באופן דרמטי בשנים שלאחר מכן". לדבריו, החקירה חשפה מערכת שבה גורמי פשיעה נעזרו באחרים כדי להוציא לפועל מעשי רצח ולנתק את עצמם מהביצוע. בניגוד למקרים שבהם פירוק ארגון אחד יוצר ואקום שמתמלא במהירות, כאן, לדבריו, הירידה באלימות נמשכה לאורך זמן.
בחלוף השנים הוא אינו מתחמק מהשאלה אם אפשר היה לזהות את התופעה מוקדם יותר. "תחקרנו את עצמנו ושאלנו אם יכולנו לעשות דברים נוספים כדי לעלות עליו קודם", הוא אומר. "אבל זו חוכמה שבדיעבד. אסיר עולם שיוצא לחופשות וממשיך לשמש במהלכן כרוצח שכיר - זו לא הייתה תופעה שהכרנו".
בסופו של דבר, דווקא הנתון שהרחיק בתחילה את החשד מאטיאס - היותו אסיר מאחורי סורג ובריח - היה זה שאפשר לו, לפי ממצאי החקירה, לפעול מתחת לרדאר. עד שטבלת תאריכים אחת חיברה בין הכלא, החופשות והאנשים שלא שבו הביתה.
התרעות פיקוד העורף