מלול שחזרה את מהלך האירועים: "יום שבת שהתחיל רגיל לחלוטין, ירדנו לבריכה אני ואמא שלי, ישבנו במקום קבוע על הדשא. במרחק לא רב מאיתנו ישב בחור שהוא מפה, מגבת, שנשוי למישהי והם חיים פה, ביחד עם עוד שני חברים שלו. באיזשהו שלב ירדתי להגיד שלום למצילה וגם להיכנס למים".
היא המשיכה ופירטה: "הבאתי איתי יין וספרייט לאווירה, הורדתי את הכוס ליד המצילה, ישבתי ודיברתי איתה. הגיעה החבורה, הבחור ועוד חבר שלו, הם התיישבו במקום שלנו, אחד נכנס למים לידי ואחד היה מולי. אומרים שלום. אחד שופך לי את הכוס, שופך לי וודקה, אומר לי שזו וודקה מאוד איכותית, המנהל רואה במצלמות והמצילה באה לקחת את הכוסות. אני מניחה את הראש על שפת הבריכה, יש לי עוד כמה פלאשים באמצע ובפעם הבאה שאני מתעוררת אני אוחזת בחבר על הרצפה וזועקת זעקות שבר 'למה לא הצלתם אותי בזמן?' זעקות מאוד מפורטות".
"מזמינים אמבולנס, מגיעה משטרה, רואים את מצבי, אני כמו גופה ולוקחים אותי לחדר אקוטי. הרופא מאשר, אני בטשטוש מוחלט. הרופא אמר שזה היה ברוטלי מאוד. אנחנו מחכים לתשובות הדנ"א. לצערי הרב נעשו הרבה מחדלים על ידי המשטרה. זה כמעט לא קורה שמגיעים בעת האירוע גם המשטרה וגם שהצילו אותי", סיפרה על סוף הבדיקה והפרטים שהתבררו בסוף האירוע.
ומה המשטרה עושה? "זה מקרה ברוטלי - תגנו עלינו"
"נחשפתי אתמול לצילומים מהבריכה אבל המשטרה לא עושה הרבה. המחדלים של חוסר לקיחת ראיות בזמן פגע משמעותית בראיות עצמן. העורך דין שלי קורא לזה תיק שאמור להיות לשוטרים מתחילים. הכול מונח להם על מגש של כסף. כל המדינה וכל העולם צריך להזדעזע מהסיפור המזעזע הזה", ביקרה בחריפות את התנהלות המשטרה.
"אני מסרתי השלמת עדות, אומתתי מול סרטונים מסוימים, הבנתי שיש התקדמות עם חשוד אחד נוסף, שאלת השאלות איפה אנחנו חיים. אני כאזרחית לא מרגישה מוגנת, לא מרגישה בטוחה ושוב אני אומרת - זה מקרה ברוטלי. תגנו עלינו. האנשים האלה צריכים להיות עצורים, אנשים כאלה לא עושים את זה כנראה בפעם הראשונה, מי שמגיע עם סם אונס לבריכה וזה ליד הבית שלנו, האירוע הבא ממש מעבר לפינה ואני לא אניח לזה", הוסיפה בהמשך בכעס.
תגובת המשטרה: "אנו דוחים על הסף את הטענות ומדגישים כי עם קבלת התלונה נפתחה חקירה במסגרתה בוצעו פעולות חקירה מגוונות ונאספו פעולות שאין זה המקום לפרט אודותיהן".
כזכור, לאחר שנחשפה באומץ, העניקה השבועה מלול ראיון ל"מעריב" ואמרה: "אני לא מחפשת פרסום ולא רציתי להיחשף בדרך הזאת. אבל אני מרגישה שאם אני אשתוק, שום דבר לא ישתנה". בריאיון סיפרה גם על התחושות שמלוות אותה מאז. "זה הבית שלי. המקום שתמיד הרגיש לי הכי בטוח בעולם. היום אני מפחדת לצאת ממנו", אמרה. "בום. הכול נקטע. אני בניתוק רגשי. יש רגעים שאני עדיין מקווה שכל זה היה סיוט ושאתעורר ממנו, אבל המציאות לא נותנת לי לשכוח. אני בחרדות. החיים שלי השתנו לגמרי".
יותר מחודש לאחר הגשת התלונה, החקירה עדיין נמשכת. מלול מותחת ביקורת חריפה על התנהלות החקירה וטוענת כי בימים הראשונים לאחר האירוע לא נוצר עמה קשר מצד החוקרים. לדבריה, רק לאחר כשבוע זומנה למסור עדות, שנמשכה פחות משעה.
מאז, היא מספרת, ניסתה מספר פעמים להשלים פרטים נוספים שנזכרה בהם בהמשך, אך לטענתה לא התאפשר לה לעשות זאת. עוד היא טוענת כי ראיות שלדבריה עשויות היו להיות משמעותיות לחקירה, ובהן הכוס שממנה שתתה, התיק, הבגדים, הכפכפים והכובע שנותרו בזירה, לא נאספו במועד. "אני לא מרגישה מוגנת כאזרחית במדינה הזאת", היא אומרת. "אני מרגישה שאפשר לבצע עבירות כל כך חמורות ולהמשיך להסתובב חופשי. אני רק רוצה שהאמת תתברר, שכל פעולות החקירה יבוצעו ושכל מי שצריך להיחקר, ייחקר".
התגובות לראיון שהעניקה למעריב
מקיבוץ גבת נמסר: "קיבוץ גבת רואה חשיבות עליונה בשמירה על מוגנות, ביטחון ורווחת חבריו ותושביו. הקיבוץ פועל באמצעות הגורמים והמנגנונים המוסמכים בו, באחריות, ברגישות ותוך שמירה על פרטיות כל המעורבים. הקיבוץ אינו מוסר התייחסות למקרים פרטניים.”
ממשטרת ישראל נמסר: "עם קבלת התלונה, נפתחה חקירה במסגרתה בוצעו ומבוצעות פעולות חקירה מגוונות ונאספו ראיות, שאין זה המקום לפרט אודותיהן, לנוכח החקירה המתנהלת."
עו"ד גידי קוסטא המייצג את אופל מסר: "לצערי חקירת המשטרה מתנהלת בעצלתיים כאשר פעולות חקירה בסיסיות לא מבוצעות. בראש ובראשונה העובדה שהמשטרה לא חקרה באזהרה כחשודים את בני הזוג חברי הקיבוץ שבביתם התרחש האונס (ושלדברי המתלוננת הבעל גם היה אחד מאלה שאנסו אותה). למה אני אומר כל כך בביטחון שאכן היה אונס? ארבע עובדות שלא ניתן לחלוק עליהן: 1. היא נמצאה בביתם של בני הזוג (הם מאשרים שהיתה שם ושהיתה בתוך הג'קוזי עם הבעל וחברו). 2. המצב שבו היא נמצאה - ללא יכולת לזוז פיזית! מצולם ומתועד. 3. הממצאים הרפואיים. 4. במצב שבו נמצאה צעקה 'אנסו אותי' תוסיפי לזה את העובדה שכל המעורבים לא נותנים שום הסבר, לא למצב שבו היא נמצאה ולא לחבלות - המסקנה בעיני חד משמעית שהיא נאנסה. צריך כמובן לחקור את חלקו של כל אחד, אבל בני הזוג - כולל האישה - לפחות סייעו לאונס. לכן חובה לחקור אותם כחשודים והעובדה שזה לא נעשה עד כה היא שערוריה מטורפת. דרך אגב, אין שום מניעה חוקית לפרסם את השמות שלהם, ואני לא עושה את זה רק כי אני מרחם על הילדים שלהם. דרך אגב, בניגוד לתגובת עורך הדין שלהם, בית המשפט לא דחה את טענותיה בבקשה למתן צו הגנה. להפך - הוא קיבל אותן ונתן צו הגנה. אכן, אני הגשתי ערעור על כך שבני הזוג (להבדיל מהאנס הנוסף) הורחקו למרחק מגוחך. מחקתי את הערעור מסיבות טקטיות, אבל זה לא נכון שהגרסה שלה נדחתה".
התרעות פיקוד העורף