משחטה גדולה בדרום הארץ זוכתה מאשמה בהעסקה אסורה של בני נוער. בפסק הדין של בית הדין לעבודה נקבע כי האחריות היא של הקבלן. כתב האישום עסק בשאלת האחריות של משחטת "עוף הנגב" באופקים, בגין העסקת עשרה נערים בעבודות אסורות לפי חוק עבודת הנוער.
הנערים הועסקו באמצעות שני קבלני משנה. בית הדין האזורי לעבודה זיכה תחילה את החברה, אולם המדינה ערערה על כך והתיק הוחזר התיק לדיון מחודש בשאלה האם חוק עבודת הנוער מטיל אחריות גם על מזמין השירות, שאינו המעסיק הישיר של הנערים.
המדינה טענה כי חוק עבודת הנוער נועד להעניק הגנה רחבה במיוחד לקטינים, ולכן אין להגביל את תחולתו למקרים של יחסי עובד-מעסיק קלאסיים. לטענתה, בעל העסק שהנער עובד בו ייחשב למעסיקו, גם אם העבודה מבוצעת באמצעות קבלן שירות או קבלן משנה.
המדינה טענה עוד כי התיקון לחוק נחקק כדי למנוע התחמקות מאחריות באמצעות מיקור חוץ, וכי פרשנות מצמצמת תסכל את מטרת המחוקק ותאפשר למעסיקים לעקוף את החוק באמצעות קבלנים. עוד טענה המדינה, כי הנערים ביצעו עבודות לטובת החברה, השתמשו במתקניה ולכן אין משמעות לכך שהועסקו פורמלית בידי הקבלנים.
עוד נטען, כי לנאשמת הייתה שליטה מסוימת על הנעשה במפעל באמצעות מפקחים, מערך אבטחה ובקרה על הכניסה למתחם, ולכן הייתה צריכה למנוע העסקת קטינים.
עוד טענה החברה, כי המחוקק בחר במכוון שלא לכלול את "מזמין השירות" בהגדרת המעסיק, אף שהצעות חוק קודמות כללו אפשרות כזו. החברה גם טענה לאכיפה בררנית, במיוחד נוכח העובדה שהקבלנים לא הועמדו לדין, וכן טענה כי חלק מהנערים השתמשו בתעודות זהות מזויפות – מידע שלא נמסר לה במהלך ההליך.
השופט העיר גם, כי התנהלות המדינה באי-גילוי מידע הנוגע לתעודות הזהות המזויפות, מחזקת לכאורה את טענת ההגנה מן הצדק. לפיכך נקבע כי הסעיף המדובר בחוק אינו חל על מזמין שירות כאשר קיים מעסיק ישיר, ולכן אין להטיל אחריות פלילית על החברה. בית הדין הותיר על כנו את זיכוי החברה מכל העבירות שיוחסו לה.
התרעות פיקוד העורף