על פי כתב התביעה שכנגד, כבר בשנת 2011 אירעה בריחה של עשרות תנינים מהחווה. מאז, ובמשך כ-14 שנים, נקטו רשויות המדינה פעולות פיקוח ואכיפה רבות, ובהן ביקורות, התראות, שימועים ודרישות חוזרות לתיקון ליקויי בטיחות, אבטחה ורווחת בעלי החיים.
חרף ביקורות, התראות, שימועים ודרישות חוזרות, נטען כי החברה התעלמה לאורך שנים מהוראות הרשויות המוסמכות, נמנעה מלתקן את הליקויים והמשיכה להפעיל את החווה, תוך יצירת סיכון מתמשך לחיי אדם ולבעלי החיים שבחזקתה. על פי התביעה, מחדלים אלה הובילו בין היתר לבריחות חוזרות של תנינים ולצורך בהתערבות מתמשכת של רשויות המדינה.
עוד נטען כי חוות דעת של השירותים הווטרינריים קבעה כי תנאי החזקת התנינים בחווה עלו כדי התעללות, אכזריות או עינוי. לפי התביעה, חלק מהתנינים נמצאו כשהם סובלים מפציעות חמורות, ובהן כריתת איברים כתוצאה מקניבליזם וממאבקי שליטה שנגרמו בשל תנאי ההחזקה. לנוכח התנהלות זו, כך נטען, נאלצה המדינה לפעול במקומה של החברה ולבצע שורה של פעולות, ובהן עבודות גידור ואבטחת החווה, פעולות פיקוח ואכיפה וכן המתה של 270 תניני יאור, לאחר שנבחנו כלל החלופות ונמצא כי מדובר בצעד שנדרש לנוכח הסכנה המיידית והממשית לחיי אדם.
במסגרת התביעה שכנגד מבקשת המדינה לחייב את החברה להשיב את ההוצאות שבהן נשאה בעקבות פעולות אלה. בתביעה נטען כי הוצאות אלה לא היו נגרמות אלמלא מעשיה ומחדליה של החברה, וכי אין מקום שהקופה הציבורית תישא בעלויות שנגרמו כתוצאה מהתנהלותה.
התרעות פיקוד העורף