המקרה הקשה אירע, בעקבות דיווח שלפיו תג’ר מצוי במצב נפשי מעורער וקיים חשש לחייו. הוזעקו לביתו בשכונת פסגת זאב בירושלים שוטרים, לוחמי אש וצוותי הצלה. כאשר הכוחות ניסו להיכנס לדירה כדי לבדוק את שלומו, תג׳ר, שידע כי מדובר בכוחות משטרה והצלה, שלף אקדח שהחזיק ברישיון, דרך אותו, התמקם מול דלת הכניסה וכיוון לעברה את הנשק.
כשלוש שניות לאחר שהדלת נפתחה למחצה, הוא ירה כדור אחד דרך פתחה. הכדור פגע במשקוף, סטה ופגע בראשה של השוטרת היילפרין, אז בת 22 בסך הכל. כתוצאה מהירי נגרם לשוטרת פצע חודר בראשה, שבר מרוסק בגולגולת ופגיעה מוחית קשה.
תג׳ר הורשע, על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעניין העונש, בעבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות. במסגרת הטיעונים לעונש ביקשה פרקליטות מחוז ירושלים, לגזור עליו שבע שנות מאסר בפועל. לטענתם היה מדובר באירוע אלימות חמור במיוחד, עוד הודגש כי הירי העמיד בסכנת חיים ממשית גם שוטרים ולוחמי אש נוספים שעמדו בסמוך לדלת, וכי רק בדרך נס לא הסתיים האירוע בפגיעות נוספות.
נטען כי הפגיעה שינתה את חייה של השוטרת מן הקצה אל הקצה. עוד טענה הפרקליטות כי אזהרותיו של תג׳ר לכוחות והפעולות שביצע קודם לירי, שליפת האקדח, דריכתו, ההתמקמות מול הדלת וכיוון הנשק לעברה, מלמדות כי לא היה מדובר באיבוד עשתונות רגעי ופתאומי.
מנגד עורך דינו של הנאשם טען כי מידת האשם שיש לייחס לנאשם מוגבלת, זאת עקב קיומו של אשם תורם מצד הכוחות שהתבטא בהתנהלותם המנוגדת לנהלים במהלך האירוע, אשר גרמה להסלמתו של האירוע ולתוצאה הקשה. לדבריו על יסוד המידע שהיה לכוחות, לפיו ברשות הנאשם היה נשק ברישיון וכי מצבו הנפשי מעורער, היה עליהם לצפות את האפשרות שהנאשם עלול לעשות שימוש בנשק. הנאשם ביקש למסור כי הוא אינו אדם מסוכן, וכי הוא חש ייסורים קשים מתוצאות מעשיו.
התרעות פיקוד העורף