מי שמביט מבחוץ על מפת הפשיעה בישראל עשוי לחשוב שבשנים האחרונות נוצר בה חלל גדול. חלק ניכר מראשי ארגוני הפשיעה הערביים נמצאים במעצר או מאחורי סורג ובריח, חלק לא מבוטל מאותן דמויות בולטות שהובילו בעבר את הפשיעה היהודית כבר אינן מחזיקות בכוח שהיה להן, ואחרים כלל אינם פעילים כפי שהיו בעבר.
אלא שבתוך המשטרה התמונה נראית אחרת לגמרי. "הפשיעה לא משאירה ואקום", אומר גורם המעורה היטב במפת ארגוני הפשיעה בישראל. לדבריו, הטעות היא לחשוב שהכנסת ראש ארגון לכלא מסיימת את פעילותו של הארגון במיוחד לא כשמדובר במגזר הערבי, שם הארגון סובב סביב חמולה שלימה.
"פעם הייתה תפיסה שיש יעד מרכזי אחד: הכנסת אותו לכלא – וסיימת את התופעה. היום יש ארגונים וכנופיות שלמים. חלק גדול מהאנשים שלהם נכנסים שוב ושוב לכלא בעקבות האכיפה שלנו ורשויות המס, אבל במיוחד במגזר הערבי נשארים בחוץ אנשים נוספים שממשיכים את הפעילות". הוא אומר ומוסיף. "הם חייבים להמשיך את הפעילות כי זה מנגנון גדול מאד שמחייב בכל רגע נתון התעצמות כספית כדי לכלכל את החמולה ".
מי שנכנסים לנעליהם של הבכירים אינם תמיד בעלי אותו ניסיון או מעמד. "הם פחות מנוסים, פחות חזקים ולעיתים גם פחות מתוחכמים, אבל ברגע שאדם אחד יוצא מהמערכת, אחרים נכנסים במקומו", הוא אומר. "אנחנו מנסים לנצל את חוסר הניסיון שלהם, אבל בסופו של דבר זו מלחמה שלא נגמרת".
בפשיעה הערבית, לדבריו, התופעה משמעותית עוד יותר בשל המבנה המשפחתי והחמולתי של חלק מהארגונים. "כשמדובר בעסק כלכלי של משפחה שלמה, גם אם שניים, שלושה, חמישה או עשרה אנשים נכנסים לכלא לכמה שנים – מישהו אחר צריך להמשיך לפרנס את החמולה. ואז אחרים נכנסים במקומם".
"יותר מ־80% ממפת הפשיעה במגזר הערבי"
"אין כאן הפתעות גדולות", אומר הגורם. "הכוח שלהם עולה ויורד בהתאם למכות שהם מקבלים, למעצרים, לסכסוכים ולחיבורים שהם עושים". אבל הנתון המשמעותי ביותר מבחינתו הוא חלוקת הכוח. "אם אנחנו מדברים על מפת הפשיעה במדינת ישראל כפי שאנחנו רואים אותה היום – יותר מ־80% ממנה, ואני אומר את זה בצורה הכי עדינה שאני יכול, נמצאת במגזר הערבי".
לדבריו, המגמה משפיעה גם על ארגוני הפשיעה היהודיים. חלקם מנסים לשמר את המעמד והטריטוריה שהחזיקו בעבר, אך עושים זאת באמצעות קשרים עם ארגוני פשיעה ערביים חזקים מהם. "יש להם יותר כוח, יותר אנשים, יותר תעוזה ויותר יכולת מבצעית", הוא אומר.
לא כחולים נגד אדומים
אחת הטעויות הנפוצות, לדבריו, היא הניסיון לצייר מפה פשוטה שבה כל ארגון שייך למחנה קבוע. בפועל, מפת הבריתות משתנה ללא הרף.
לדבריו, יכולים להיות אנשים מתוך משפחת ג'רושי שמקיימים קשרים עם גורמים באזור לכיש המזוהים עם דומרני, בעוד אחרים מאותה משפחה נמצאים איתם בסכסוך קשה. "לעיתונות נוח לצבוע אנשים בכחול ואדום ולהגיד אלה בצד הזה ואלה בצד השני. בעולם האמיתי היחסים מורכבים הרבה יותר".
לעיתים האיום הגדול ביותר על ראש ארגון כלל אינו מגיע מארגון יריב. "מי שיפעל נגדך יכול להיות מישהו מתוך הארגון עצמו, שהיה קרוב אליך מאוד. מספר שלוש רוצה להיות מספר אחת. אנשים שישבו יחד 15 שנה בכלא יכולים בסוף להיפרד בגלל מעמד או כסף".
"זו פירמידת מזון. אם אתה קטן ולבד, יאכלו אותך"
אולי השינוי הגדול ביותר בעולם הפשיעה הוא שכמעט אין עוד ארגון שמסוגל לפעול לבדו. "למעשה אין היום כמעט ארגון או כנופיה, במגזר היהודי או הערבי, שיכולים להתקיים בלי שותפויות", אומר הגורם. השותפויות האלה חוצות אזורים גיאוגרפיים ולעיתים גם מדינות.
כנופיה קטנה זקוקה לארגון גג, לקואליציה עם גורמים אחרים או לחיבור עם עבריינים מאזורים אחרים בארץ. הוא משווה את המבנה הזה לפוליטיקה. "אם יש לך ארבעה מנדטים, אתה לא מנהל לבד את הכנסת. אתה צריך קואליציה. אותו דבר בעולם הפשיעה".
הקואליציה מעניקה כסף, קשרים, כוח מבצעי והרתעה. "זו פירמידת מזון. אם אתה קטן ולבד, יאכלו אותך מהר מאוד. אם יש לך חברים חזקים, יחששו ממך יותר. במידה רבה, אמור לי מי החברים שלך ואומר לך מה הכוח שלך".
לדברי הגורם, ארגוני הפשיעה מתנהלים כיום במידה רבה כמו מערכות פוליטיות. "יש חיבורים, יש קואליציות ויש שינויים תכופים", הוא אומר. "עוד מקיאוולי כתב ב'הנסיך' על בריתות, אינטרסים וכוח – והעקרונות האלה לא באמת השתנו". המשטרה, כמובן, אינה חושפת את מלוא המודיעין שלה על זהות הבריתות והחיבורים העדכניים. אבל העיקרון פשוט: כמעט אף ארגון אינו שורד לבדו.
התרעות פיקוד העורף