כהן מונתה ב-2022 לתפקיד לשש שנים, אבל בתחילת 2024 פנה השר ברקת לנציב בבקשה שיכנס את ועדת המינויים, על מנת שתחווה את דעתה ביחס להפסקת כהונתה של הממונה עוד בטרם סיום תקופת כהונתה הקצובה. בין היתר, טען השר "למשבר אמון חריף ומתמשך איתה".
אבל נציב שירות המדינה השיב כי "אין עילה משפטית לכינוס הוועדה לדון בבקשת השר להפסקת כהונתה של הממונה, בהיעדר תשתית עובדתית לכאורית התומכת בבקשת השר".
בג"ץ קבע בהחלטתו הראשונה כי לנציב לבדו אין סמכות לסרב לכנס את הוועדה לבקשת השר. ההחלטה בבג"ץ התקבלה בדעת רוב. בהמשך התקבלה בקשה לקיום דיון נוסף בפסק הדין, ונקבע כי ההליך יובא להכרעת הרכב מורחב של חמישה שופטים. כעת, בית המשפט העליון קיים דיון נוסף בהרכב מורחב בשאלה האם נציב שירות המדינה רשאי לדחות בקשת שר על הסף מבלי להביאה בפני הוועדה.
היום נקבע פה אחד כי במקרים שבהם בקשת השר אינה מגלה עילה, ולוּ לכאורית, או שנפל בה פגם מינהלי מובהק אחר, בידי הנציב האפשרות לכנס את הוועדה על מנת שתדון בבקשה בהליך דיוני מקדמי מקוצר, ללא צורך בשמיעת הצדדים בעל פה, כמעין "דחייה על הסף".
בכך הוסיף בית המשפט העליון "קומה נוספת" על גישת דעת הרוב בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, לצד אישור הקביעה כי לנציב לבדו אין סמכות לדחות את בקשת השר.
הנשיא עמית הסתייג מהערותיו של המשנה לנשיא, והדגיש כי לנוכח תקדימיות ההליך - שהוא הפעם הראשונה שבה מתבקשת הוועדה לבחון את פיטוריו של נושא משרה כגון הממונה על התחרות - לא נפל פגם בזהירות שנקט הייעוץ המשפטי לממשלה. ולראיה, בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט פה אחד טמון פיתוח משמעותי של הדין.
בנוסף, במסגרת פסק הדין נדרש בית המשפט העליון אף לשאלת פרשנותה של עילת הפסקת כהונה שעניינה "משבר אמון חריף ומתמשך", אשר עמדה בלב בקשת שר הכלכלה לפיטורי הממונה על התחרות.