הנער הצעיר, שיצא לרכוב על אופניו באזור בת ים ויפו, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. במשך ימים ארוכים ניסו כוחות משטרה ומתנדבים להתחקות אחר עקבותיו, עד שגופתו אותרה באזור נמל יפו. אלא שאיש לא ידע אז מי רצח אותו, מדוע, וכיצד ניתן יהיה להגיע אל האחראים למעשה.
37 שנים לאחר מכן, שוגון חושף את פרטי החקירה שנוהלה כמעט ללא אמצעים טכנולוגיים, את החדירה החשאית למוקד פעילות עבריינית בגן הפסגה ביפו העתיקה, את מבצע המעצרים ברצועת עזה בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה ואת השחזור שבמהלכו הובילו החשודים את החוקרים אל כלי הרצח ואל ממצאים מוכמנים שרק מי שהשתתף במעשה יכול היה לדעת עליהם. "האירוע הזה נשכח, אבל זה היה בכותרות של המדינה", הוא מספר. "זה ילד נעלם. זה היה אירוע מאוד מסעיר באותה עת, בראש החדשות, בראש הכותרות. כולם עקבו אחרי זה".
הילד נעלם, המשטרה נותרה ללא קצה חוט
"אני קיבלתי את הניהול של כל האירוע הזה", משחזר שוגון. "מי שהיה מפקד היחידה זה יהודה וילק זיכרונו לברכה. הוא הטיל עליי את המשימה, ומאותו רגע המשימה עברה אליי". באותם ימים לא עמדו לרשות החוקרים מצלמות אבטחה הפרוסות ברחובות, איכונים סלולריים או מאגרי DNA מתקדמים. החקירה התבססה על עבודת רגליים, גביית עדויות, תשאול אנשים ובדיקת כל מקום שאליו יכול היה הנער להגיע.
"התגלתה הגופה, ומכאן התחלנו לבדוק מה קרה", הוא מספר. "כמובן, זה החקירות הרגילות, חקירות מז"פ, חקירות שטח, אתה אוסף את כל הממצאים מהזירה". אלא שגם לאחר גילוי הגופה לא הצליחו החוקרים להגיע לפריצת דרך. הם גבו עדויות, חקרו אנשים ששהו באזור ובדקו את הפעילות בנמל, אך לא הצליחו לאתר חשוד מרכזי. "אני מדבר אותך על חקירות סיזיפיות של יום ולילה, יום ולילה, כל מי שנמצא, כל אדם שחלף ועבר, ושום דבר, כלום, שום דבר לא היה לנו".
הסוד האפל של גן הפסגה
פריצת הדרך הראשונה בחקירה הגיעה דווקא ממקום שלא היה קשור לכאורה להיעלמותו של הנער: גן הפסגה ביפו העתיקה. במהלך עבודת השטח גילו החוקרים, לדברי שוגון, כי בשעות הלילה הופך הגן למוקד מפגש של שוהים בלתי חוקיים ושל אנשים המעורבים בפעילות מינית, לרבות תקיפות מיניות של נערים שהגיעו לעבוד בישראל.
המידע שנאסף הצביע על דפוס חוזר של פגיעה בנערים צעירים, שחלקם הגיעו מרצועת עזה לצורכי עבודה. רבים מהם, לדבריו, לא הגישו תלונות במשטרה. שוגון החליט להחדיר למקום שני בלשים סמויים, שיכלו להשתלב בסביבה מבלי לעורר חשד. "שמתי שם אנשים, החדרתי לשם אנשים סמויים, שני חבר'ה שלי, שהם יכולים להידמות לחבר'ה מהמגזר הערבי", הוא משחזר.
לדבריו, התלונה לא זכתה לחקירה משמעותית, בין היתר בשל מגבלות כוח האדם והאמצעים שעמדו לרשות התחנה שטיפלה בה. המידע שהצטבר הוביל את שוגון לגבש את ההערכה שהנער בהרמי נקלע לאותו אזור, נחטף בידי עבריינים שפעלו במקום, הותקף מינית ונרצח. "לא שנטשנו את כיווני החקירה האחרים, אבל זה היה כיוון החקירה העיקרי", הוא מדגיש.
30 חשודים ושלוש שעות בלב רצועת עזה
אחד החשודים, שנחשב בעיני שוגון לדמות מרכזית בפרשה, הועבר לתחנת משטרת הרצליה, שם הוכנס לתא עם מדובב שפעל מטעם המשטרה. המהלך הניב את התוצאה שלה המתינו החוקרים. "שם שמענו אותו שהוא קושר את עצמו לאירוע", מספר שוגון. החשוד הועבר לחקירה אינטנסיבית, ובמהלכה, לדברי שוגון, הודה במעורבות ברצח ואף מסר את זהותו של שותפו.
השחזור שבוצע עם החשודים היה, מבחינת שוגון, אחד הרגעים המכריעים בחקירה. החשודים הובילו את החוקרים לזירת הרצח, הצביעו על המקום שבו נמצאה הגופה ואף איתרו את כלי הרצח, חתיכת ברזל יצוק כבדה. "הוא לקח אותנו למקום, הראה לנו איפה מצאו את הגופה, אנחנו לא הובלנו אותו לשם", הוא מספר. "ומה שהכי חשוב, הוא הוביל אותנו לכלי הרצח". לדבריו, על כלי הברזל נמצאו שרידים שנקשרו לפגיעה הקטלנית בנער. אולם בכך לא הסתיים השחזור. החשודים הובילו את החוקרים גם למקומות שבהם השליכו את בגדי הקורבן ואת בגדיהם שלהם, במרחק של קילומטרים מזירת הרצח. "אתה יודע, הם הובילו אותנו לדברים שרק הרוצח יודע אותם", הוא מדגיש. הממצאים המוכמנים, שלא היו ידועים לציבור ושאליהם הובילו החשודים בעצמם, חיזקו את הראיות שנאספו במהלך החקירה.
המניע לרצח: החשש שהנער יחשוף את התוקפים
אחד הפרטים המטלטלים ביותר שעולים מהריאיון נוגע למניע לרצח. על פי הגרסה שמסרו החשודים בחקירתם, כפי שמתאר אותה שוגון, הם סברו תחילה שהנער הוא תושב רצועת עזה, בדומה לנערים אחרים שנפגעו באזור. לדבריו, לאחר שחטפו אותו ותקפו אותו מינית, הבינו כי מדובר בנער יהודי. החשש מהסתבכות ומחשיפת המעשים הוביל אותם, על פי הודאותיהם, להחלטה לרצוח אותו. "חשבו שהוא ילד עזתי", מספר שוגון. "וכשאנסו אותו הבינו לפי מה שהם ראו שזה יהודי, ואז הם פחדו להסתבך ורצחו אותו".
מבחינתו, לצד פענוח הרצח והבאת האחראים לדין, הייתה משמעות נוספת לכך שהמשטרה הצליחה לברר את גורלו של הנער ולהביא תשובות למשפחתו. "מה שלא בא בטכנולוגיה, הם לא יודעים לעשות"
37 שנים לאחר הרצח, שוגון מביט על עבודת המשטרה כיום ומתקשה להבין כיצד, למרות האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים, יש חקירות רצח והיעדרות שנותרות ללא פענוח. הוא מותח ביקורת חריפה על מה שהוא רואה כהסתמכות מוגזמת על מצלמות אבטחה, איכונים ובדיקות פורנזיות, על חשבון עבודת הבילוש המסורתית. "אני היום רואה שחוקר הממוצע מסתמך על טכנולוגיות", הוא אומר. "מה שלא בא בטכנולוגיה, הם לא יודעים לעשות". לדבריו, חוקרים רבים איבדו את המיומנויות הבסיסיות של תשאול אנשים, ניתוח זירת עבירה, איסוף מידע אנושי ובניית תמונת מודיעין מתוך השטח. "בחקירה פרונטלית, בחקירה פיזית, בחקירת זירה, איך להגיע לזירה, איך לבודד את הזירה, איך להוציא ממנה את הראיות, איך לחקור סביב הזירה, חוץ מטכנולוגיות, גם את כל ה-human שיש מסביב, את כל האנשים — זה נטשו לגמרי".
37 שנים אחרי, הלקח שלא נשכח
התרעות פיקוד העורף