העובדת הגישה תביעה כנגד החברה וטענה כי על החברה לפצות אותה מאחר והפרה את הוראות החוק המקנה זכות לעבודה בישיבה. חוק זה קובע כי ככלל, כל עבודה ניתנת לביצוע בישיבה אלא אם הוכיח המעסיק אחרת. עוד טענה העובדת כי החברה פיטרה אותה רק בשל כך שהתלוננה על נושא היעדר היכולת לשבת ועל היעדר הפסקות.
עוד קבע בית הדין כי היה על החברה לדאוג לכך שבהפסקות יהיה לתובעת תמיד כיסא פנוי לישיבה, ולא להסתפק בהפנייתה לכיסאות בקליניקה שהיו לעתים תפוסים על ידי לקוחות. התקבלה גם טענת התובעת כי פיטוריה נעשו בשל כך שהתלוננה בפני מנהליה על היעדר היכולת לשבת ועל היעדר הפסקות. בית הדין קבע כי פיטורים כאלה הם פסולים. בשל כל אלה פסק בית הדין לתובעת פיצוי בסך של 63,000 שקלים, בתוספת הוצאות.
התרעות פיקוד העורף