המקרה של ורון הסעיר את עולם חיי הלילה בבירה. בעל בר "הצעצוע" ו"קפה פריז" הורשע באפריל האחרון בכך שכפה על עובדת מין אוראלי בשתי הזדמנויות שונות, וביצע בה מעשה מגונה. כמו כן, הוא הורשע בכך שתקף עובדת נוספת וביצע בה מעשים מגונים תוך ניצול יחסי המרות שהיו ביניהם. השופטים, דוד מינץ, עודד שחם ואביגדור דורות, הביעו חוסר אמון בגרסתו לעומת אמון מלא בגרסת המתלוננות.
לגבי המתלוננת הראשונה כתבו השופטים: "היא מסרה בבית המשפט עדות סדורה שנמסרה באופן מעורר אמון, תוך מתן ביטוי לטראומה שעברה. היא שחזרה בעדותה באופן משכנע ביותר את האירוע ונתנה תיאור בהיר ואותנטי. ניכר היה על פני עדותה כי היא חווה את האירוע פעם נוספת על דוכן העדים. פניה היו מלאות חרדה והרושם ממנה היה כי דוברת אמת לאמיתה".
עוד כתבו השופטים כי "הנאשם ניצל במודע את מרותו על המתלוננת השנייה וידע כי הסכמתה לקשר המיני נובעת מניצול סמכותו וכוחו ביחס אליה במקום העבודה. מסקנה זו מתחזקת נוכח גרסתו השקרית, ביחס לאופייה ונסיבותיה של מערכת היחסים המינית שקיים עם המתלוננת". השופטים נימקו את העונש בכך ש"יש לקחת בחשבון את התכנון שקדם למעשים, כאשר הנאשם ניצל את העובדה שהמתלוננות חשפו בפניו פרטים אישיים אודות עברן. יש ליתן משקל גם לעובדה שהמעשים בוצעו תוך ניצול המתלוננות שעבדו במקום העבודה שבבעלותו. יש לקחת בחשבון גם את הנזק שנגרם למתלוננות, כל אחת ואחת בדרכה ולהתדרדרות במצבן הנפשי".
באשר לטענתו של ורון, כי יש בכך שהמתלוננות המשיכו להגיע למקום העבודה גם לאחר הפגיעה להצביע על כך שלא נגרם להן נזק, כתבו השופטים כי "מוטב להם לדברים שלא היו נאמרים. חוויית ההשפלה וחוסר האונים, שהיו מנת חלקן, גרמה להן לסבל אשר ימשיך ללוות אותן במשך תקופה ממושכת".
עורכי הדין אבי חימי ומשה וייס, סנגוריו של ורון, מסרו בתגובה: "אנו סבורים שהרשעתו של מרשנו היא שגויה מהיסוד וכי בית המשפט המחוזי התעלם מראיות אובייקטיביות המצביעות בבירור על חפותו של מרשנו. אך את מלוא טיעונינו נביא בפני בית המשפט העליון ולא מעל גבי דפי העיתון כפי שעושות המתלוננות פעם אחר פעם".
התרעות פיקוד העורף