במסגרת זו פנה לעובד שעבד עבורו בגינון וביקש ממנו לחפור בור בחצר האחורית של ביתה של המנוחה, בסמוך לעצי פרי, בטענת כזב כי הוא זקוק לבור לצורך טיפול בנזילת מים. ביום ה-20 ביוני בשעות אחר הצהריים, הצטייד הנאשם בחוט ניילון והכניסו לכיס מכנסיו. בהמשך ביקש הנאשם לשוחח עם המנוחה מחוץ לביתה וביקש ממנה מספר בקשות הקשורות למגוריהם ולבני המשפחה, אך המנוחה סירבה לכל בקשותיו.
בעודם משוחחים הוביל הנאשם את אופירה אל חצר הבית בסמוך לבור. אז התנפל עליה מאחור, כרך בחוזקה את חוט הניילון סביב צווארה וחנק אותה באמצעותו במשך כ-10 דקות, על אף תחנוניה, עד שאפסו כוחותיה והיא נפלה ארצה.
הנאשם שחרר את המנוחה, אחז בפרק כף ידה על מנת לוודא כי היא אינה בחיים וכן וידא כי אינה נושמת עוד. בהמשך, נטל את חפירה והעמיק את הבור עד שהתאים למידותיה של המנוחה. הנאשם הטמין את המנוחה בבור וכיסה אותה בחול, עד שלא ניתן היה להבחין בדבר.
לאחר ביצוע המעשה פעל הנאשם במטרה להסתיר את מעשה הרצח ולמנוע את גילויו. כך, הנאשם ריסק את מכשיר הטלפון הנייד של המנוחה, לקח את תיקה של המנוחה מביתה וגזר את כרטיסי האשראי שהיו בארנקה. את כל אלו, יחד עם חוט הניילון באמצעותו ביצע את הרצח, השליך לפח אשפה המרוחק מביתו. לאחר שהחלו החיפושים בעקבות המנוחה מסר הנאשם עדות כוזבת בתחנת המשטרה לפיה אינו יודע דבר אודות היעלמותה ואף הציג מצג שווא כמי שמסייע בחיפושים אחר המנוחה, על אף שכל העת ידע שאינה בין החיים.
בבקשת המעצר כתבה עו"ד זליג כי מסוכנות הנאשם עולה בין היתר מן "הדרך הברוטלית שבה רצח המשיב את המנוחה, כשהוא חונק אותה בחצר ביתה, מוודא כי היא אינה בחיים, משליך אותה לבור שנחפר מבעוד מועד, ומכסהו בחול. מדובר במעשים אכזריים וקשים המלמדים על דפוסי החשיבה האלימים והמסוכנים של המשיב. נדבך נוסף המעיד על מסוכנותו הרבה הינו קור הרוח של המשיב לאחר שרצח וקבר את המנוחה. מיד לאחר הרצח הגיע המשיב לבית אימו על מנת לשחק עימה משחק קלפים כפי שנהג לעשות בשגרת היומיום".
התרעות פיקוד העורף