במהלך העדות הארוכה והמפורטת, סיפר העבריין על יחסיו עם מי שהיה במשך שנים האיש מספר 1 בעולם הפשע, זאב רוזנשטיין: "זאביק רצה להיפגש איתי. נאמר לי 'זאביק רוצה לשבת ולברר את העניין'. אני לא אדם שמגדיר את עצמי 'פחדן' אבל גם אתה פוחד. אתה נזהר הוא שמע בכלי התקשורת – וביקש פגישה להבהיר את העניין.
"אמרתי לו 'זאביק אני נותן לך מילת כבוד שזה לא לכיוון שלך בכלל. אני לא אחד שעושה טעויות במיוחד לא עם אנשים שקרובים אליי. ג' חבר ילדות שלי. אבי רוחן אמר לו אין מצב כזה שיבואו לכיוון שלך. 'תוציא את זה מהראש אחרת נתחיל להרגיש לא נח'. זה נגמר בחיבוקים. זו הפגישה היחידה שהייתה לי עם זאביק".
"יש אנשים שאני הייתי עושה אפצ'י והיו בורחים, אנשים שהיו רוצים שאצטרף אליהם. אבל לא רציתי. רק רציתי לדעת מי רצח את אחי. לא הייתי בקשר עם זאביק בכלל. נקודה. אני יודע שאם אני משקר, שלושת השופטים יחתכו אותי ויעשו ממני דג. אני יודע שעכשיו עדי המדינה ינסו להפריך את דבריי ולהוכיח שהיה לי עוד קשר עם זאביק - שינסו. לא יצליחו".
"ההפך הוא הנכון. עד המדינה רצח את יורם צבאח. כל אלו שהסתובבו הם גרמו למוות שלו הכניסו אותו לגביות וחיכוכים. יורם, שתמיד היה עם אנשים, פתאום הולך לבד באוטו לבת ים ונרצח. מה קרה פתאום? אני לא מאמין בצירוף מקרים".
בעדותו ביום ראשון סיפר אברג'יל שאת הרצח הראשון שלו ביצע כבר בגיל 14 וסיפר את התחלת ההתגלגלות של חייו: "אני בן זקונים במשפחה של עשרה אחים, ותמיד הייתי רעב. הייתי גונב כל הזמן. כבר מגיל 6 אני מחביא אקדחים וסמים. כשהייתי רעב, הייתי הולך לבית הספר ולוקח את ארוחת עשר לילדים אחרים, כי היינו צריכים להסתדר בעצמנו. מהיום הראשון חייתי חיי פשיעה. את הירי הראשון שלי ביצעתי כשהייתי בן 14. קראו לו חנניה עמר, הוא היה מדריך נוער, ולא נתן לי להיכנס למועדון. יריתי גם במישהו שקוראים לו אלי אוחנה, ועשיתי את זה בבית קפה. יריתי בהרבה אנשים במהלך הקריירה שלי, אלה הם חיים של פשיעה".
התרעות פיקוד העורף