גולדברג גרה בלוס אנג'לס ועוסקת בהפקות מוזיקה להופעות חיות. בדצמבר היא טסה לרוסיה, לערעור של אחותה. אחרי הערעור הגיעה לישראל והיא מחכה פה לשובה של נעמה.
כזכור, יששכר, אזרחית ישראלית־אמריקאית, נעצרה בעת ששהתה בטיסת מעבר בשדה התעופה במוסקבה בדרכה מהודו לישראל. כלבי גישוש גילו במזוודתה חשיש במשקל של 9.2 גרמים, והיא נעצרה. באוקטובר 2019 נגזר דינה. אחרי מתן גזר הדין נשיא המדינה ראובן ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו העבירו לנשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, בקשת חנינה ליששכר. כמו כן נערכו הפגנות תמיכה ביששכר בכיכר הבימה בתל אביב ומול הקונסוליה הרוסית בניו יורק.
יששכר ערערה על גזר דינה, אך הערעור נדחה. במהלך הדיון בערעור לפני שלושה שבועות טענה יששכר כי לא קנתה סמים ולא הייתה מודעת כלל להימצאותם בתיקה. כמו כן ציינה שכשביקשו ממנה לחתום על הודאה בשדה התעופה, לא היה במקום מתורגמן, וחתמה על מסמך שלא הבינה את תוכנו. כעת המשפחה מצפה שהבטחתו של נתניהו להחזיר את נעמה הביתה תמומש במהרה, ומוחה על הביקור של הנשיא פוטין בארץ, שאמור להתקיים בסוף החודש, בעוד נעמה כלואה בכלא הרוסי.
שתי האחיות נולדו וגדלו בניו ג'רסי. "נעמה תמיד הייתה מאוד ציונית, אהבה את ארץ ישראל, הייתה בצופים. כבר בגיל צעיר החליטה שהיא רוצה להתגייס לצה"ל", מספרת גולדברג. "בגיל 16 היא שכנעה את ההורים, עם כל הכריזמה שיש לה, לחזור לארץ. כל המשפחה חוץ ממני חזרה לארץ. כשנעמה התגייסה, אמא שלי חזרה להיות בניו יורק. נעמה בעצם הייתה חיילת בודדה במשך שנה. היא שירתה בחיל האיסוף הקרבי".
"הפעם השלישית שלה בהודו הייתה ממש לפני שנה, בינואר 2019. כשנעמה סיפרה לי שהיא טסה שוב לתרגל יוגה, אמרתי לה שאולי אצטרף אליה. היא כל כך שמחה, כי לא יוצא לנו כמעט לטייל יחד. מפני שאני גרה בארצות הברית, אני רואה אותה פעם בשנה. היא ממש התלהבה, ותוך כמה ימים סגרתי כרטיס".
שתי האחיות טסו להודו ב־9 בינואר ונפגשו שם. "היינו ביחד, הלכנו ממקום למקום, ישבנו על החוף, שתינו קפה", מתארת גולדברג. "היה לי מאוד חשוב להתחבר עם אחותי. לא היה אכפת לי מה אנחנו עושות, העיקר שנהיה ביחד. דיברנו על דברים שרק אחיות מדברות עליהם: את מי את מחבבת, מה את רוצה לעשות בחיים. עזבתי את הודו לארצות הברית בערך חודש וחצי לפני שנעמה עזבה. אני זוכרת שישבנו בבית קפה ערב לפני שטסתי. זה היה ב־20 בפברואר. חיבקתי אותה, אמרתי שאני לא הולכת להיות עצובה, שאין טעם לעשות פרידה גדולה, כי תכננתי להגיע לארץ בקרוב".
ליששכר, כך מספרת גולדברג, היה מאוד חשוב להגיע לארץ לבחירות שהתקיימו באפריל. "ממש יום לפני הבחירות נעמה הייתה אמורה להגיע לארץ, אבל לא הגיעה", היא מספרת. "נעמה טסה מהודו לארץ בטיסת קונקשן של חברת איירופלוט דרך מוסקבה ונעצרה שם בשדה התעופה".
לגולדברג אין ספק כי הסמים לא היו של אחותה. "אנחנו מכירים את נעמה", היא אומרת. "הרבה אנשים שואלים על העניין של החשיש. נעמה הייתה בהודו שלושה חודשים. היא הכירה המון אנשים, ישנה בגסט-האוסים, לא הייתה לבד בחדר בכל הטיול הזה. את יודעת איך זה עם בנות. שואלות: 'אפשר להשתמש בתיק האיפור שלך? בז'קט שלך?'. כנראה איכשהו בבלגן הזה של להשאיל כל מיני דברים משהו נכנס לתיק שלה.
"נעמה לא משקרת כשהיא אומרת שאין לה מושג איך זה הגיע לתיק שלה. היא אומרת את האמת. אם החשיש באמת היה שלה, היא הייתה אומרת 'החשיש שלי, עשיתי טעות'. אבל היא אומרת שהטעות היחידה שעשתה שהיא לא בדקה טוב את התיק שלה. כשאת עולה על טיסה של חברה ישראלית, הביטחון כל הזמן שואל אותך: 'ארזת לבד? התיק היה איתך?'. אבל היא לא טסה עם חברה ישראלית".
גולדברג ממשיכה ומספרת על השתלשלות העניינים: "בעוד נעמה מנסה לעלות לטיסה, מישהו ללא מדים ביקש ממנה לצאת מהתור. זה היה תיק שהיא שולחת במטוס. הם לקחו אותה לחדר. היא קנתה המון טבק בהודו כי היה מאוד זול, וחשבה שאולי הייתה צריכה להצהיר על זה. הם פירקו לה את התיק לגמרי והוציאו את החשיש. נעמה אמרה שאין לה מושג מאיפה זה הגיע. אמרו לה: 'זה היה בתיק שלך, את אשמה'.
"הופעל עליה לחץ, החתימו אותה על משהו, בלי מתורגמן, בלי עורך דין. כשהיא חתמה, היא הוסיפה באנגלית ש'אני חותמת, אבל לא יודעת על מה'. אמרה להם שהיא מודה שמצאו זאת בתיק שלה, שהיא תיקח על זה אחריות, אבל שזה לא שלה. נעמה גם לא התכוונה להיכנס לשטח של רוסיה. עורך דין אמר לנו שהנוהל על כך ברוסיה זה חודש מאסר, קנס של 250 דולר ואת עפה הביתה. כך קרה למשל לסטודנטית אמריקאית שהיו לה 19 גרם חשיש. לנעמה היה 9.2 גרם.
"האמריקאית אחרי חודש עפה הביתה. נעמה באמת לא יודעת מאיפה זה הגיע. אנשים יכולים לא להאמין לזה, אבל זה ממש לא רלוונטי. אנחנו, המשפחה והחברים שלה, יודעים מה נכון. כשהיא מסתכלת לי בעיניים ואומרת: 'ליעדי, זה לא היה שלי', אני מאמינה לה".
הפרשה נחשפה בתקשורת רק באוגוסט האחרון, חמישה חודשים אחרי מעצרה של נעמה. "בהתחלה לא עירבנו את התקשורת, כי חשבנו שתוך חודש נעמה תחזור הביתה", היא מסבירה. "עורך דין אפילו אמר לאמא שלי: 'לכי הביתה, תוך חודש אני שם אותה על מטוס'. אבל אחרי ארבעה חודשים הבנו שכל הקטע של ההאקר הרוסי, אלכסיי בורקוב, זה בעצם העניין. הבנו שזה הרבה יותר רציני ממה שחשבנו, והחלטנו לערב את התקשורת".
בורקוב הגיע לישראל כתייר ונעצר בדצמבר 2015, לאחר שהוגש נגדו בארצות הברית כתב אישום בגין הונאה בכרטיסי אשראי. רוסיה ביקשה מישראל להסגירו לידיה. על פי ההערכות, הפכה יששכר לקלף מיקוח בידי מוסקבה. בסופו של דבר, בנובמבר בג"ץ דחה את עתירת ההאקר הרוסי נגד הסגרתו לארצות הברית. גם משפחת יששכר הגישה עתירה נגד החלטת שר המשפטים אמיר אוחנה להסגיר את ההאקר, אך לאחר מכן פנתה לבג"ץ וביקשה למחוק את העתירה.
"הבנו שזה לא יעזור. לא רצינו לבזבז זמן, אלא לעבור הלאה לדברים אחרים", מסבירה גולדברג. "אנחנו נמשיך לפעול בדרכים החוקיות ברוסיה, אבל אנחנו באמת מאמינים שהדרך האחת והיחידה שנעמה תצא זה דרך חנינה מהנשיא פוטין. הבן אדם היחיד שבאמת יכול לסייע זה ביבי נתניהו, שיעמוד מולו. ביבי כבר ביקש ממנו, אבל בינתיים אנחנו לא מקבלים תשובות אם זה יקרה או לא. בינתיים בירושלים מוציאים את השטיחים האדומים כדי לארח את פוטין".
"אנחנו לא ממש מקבלים עדכונים, רק מקבלים מסרים של אופטימיות. אנחנו מאוד מודים להם, אבל עם כל הכבוד, אופטימיות לא תחזיר את נעמה הביתה. אופטימיות לא תעזור להתמודד עם העובדה שהילדה שלנו נרקבת בכלא. האופטימיות הזו לא נותנת לנו לישון בלילות, והאופטימיות בטח לא משלמת את כל ההוצאות הכספיות שהעניין הזה עולה לנו".
היו שטענו בשבועות האחרונים כי ההצהרות הפומביות של נתניהו כי הוא יחזיר את יששכר רק פוגעות במאמצי השחרור, שכן פוטין בתגובה עושה שרירים. גולדברג אומרת ש"אני באמת מאמינה שביבי עושה כל מה שהוא יכול לעשות, אבל בסופו של דבר החיים של נעמה בידיו של פוטין. אנחנו מאמינים שביבי יכול לעמוד מולו. זה פשוט לוקח יותר מדי זמן. זו אחריות שלו להחזיר אותה הביתה לפני שפוטין מגיע לארץ. זו ההזדמנות היחידה שיש לנו. כמה עוד אפשר לחכות?".
לפני כשבוע פנתה יפה יששכר, אמה של נעמה, לנשיא המדינה ראובן ריבלין והודיעה לו כי בכוונתה לחסום בגופה את כניסת המשלחת הרוסית והעומד בראשה, פוטין, למשכן נשיאי ישראל. "לא יעלה על הדעת שאתה, נשיא המדינה, תקבל במשכן הנשיאים בכבוד מלכים את נשיא רוסיה, שמחזיק את בתי נעמה שמשמשת כקלף מיקוח פוליטי ולסחיטה", היא כתבה בפנייתה.
"זו הייתה זעקת אם", אומרת עכשיו גולדברג. "זעקה של אמא שעושה ותמשיך לעשות הכל בשביל להוציא את נעמה מהכלא הרוסי. אני יודעת שאם פוטין ישחרר את נעמה לפני שיגיע לארץ, אמא שלי תקבל אותו בפרחים ובחיבוק גדול. ואם זה לא יקרה, היא תגיע לישראל ותחסום בגופה את המשלחת הרוסית והעומד בראשה".
מאז שנעמה נעצרה, האם יפה יששכר מתגוררת ברוסיה. "אני הגעתי לשם באוגוסט לשבועיים. בדצמבר הגעתי שוב לשבועיים, הפעם לערעור", מספרת גולדברג ואומרת כי את הרגע שבו שמעה שעל אחותה נגזרו שבע וחצי שנות מאסר היא לא יכולה לשכוח. "במשפט עצמו לא הייתי", היא משחזרת, "אבל את הטלפון שקיבלתי לא אשכח. הייתי בניו יורק, לא ישנתי כל הלילה וחיכיתי לטלפון. אני אפילו לא זוכרת מי התקשר אליי, אבל הייתי בשוק. פשוט חטפתי שוק.
"אמרתי מה זה שבע וחצי שנים על 9.2 גרם? מה מנסים להאשים אותה בהברחת סמים כשהסמים אף פעם לא היו עליה? הסיפור בכלל לא הגיוני. איך אחותי, שלא נכנסה לרוסיה, שלא עזבה את הטרמינל, מקבלת שבע וחצי שנים, ואילו האמריקאית שהייתה בתוך רוסיה עם 19 גרם - קיבלה חודש מאסר ועכשיו היא בבית במיטה שלה? זה לא הגיוני. אבל מישהו רצה משהו. מישהו רצה לעשות משא ומתן עם נעמה. זה כבר ברור. זה לגמרי עניין פוליטי".
"בתום הערעור לא נתנו לנו לדבר איתה. אבל דיברנו איתה בעיניים. גם לא נתנו לאמא שלי לחבק אותה. שוטרת החזיקה אותה שלא תתקרב. זה היה אחד הדברים העצובים שראיתי בחיים שלי. אני אפילו לא זוכרת את הדקות שהיו אחרי הערעור. ראיתי אדום בעיניים. היינו בקומה רביעית. אני ואמא שלי יצאנו מהחדר, רצנו במדרגות למטה ונכנסנו לתוך מונית. זה היה ממש שוק מוחלט".
"הוצאנו כבר מעל ל־75 אלף דולר. יש לנו באקסל את כל ההוצאות. זה המון כסף. אף פעם לא היינו משפחה עשירה. ההוצאות האלה הורגות אותנו. גם הקמפיין, הבאנרים, השלטים - הכל עולה כסף. אנחנו זקוקים לעזרה כלכלית. בארץ יש קמפיין גיוס המונים דרך פלטפורמת beactive.co.il, יש גיוס גם בארצות הברית, אבל כל הכסף הזה כבר הלך".
הכתבות המתפרסמות על אודות יששכר בכלי התקשורת שונים זוכות לטוקבקים רבים. חלקם תומכים, אחרים לא מבינים למה המדינה צריכה לטרוח להחזירה הביתה ואף מכנים אותה "סוחרת סמים". "אני לא קוראת את הטוקבקים, לא אכפת לי מהם", אומרת גולדברג. "אלה אנשים שיושבים בבית ומשעמם להם. אין להם שום חמלה ואין להם שכל בכלל.
"לנעמה לא מגיע שבע וחצי שנים בכלא, ואין שום דבר שאנשים יכולים להגיד שיצדיק את העובדה שהיא נרקבת כל כך הרבה זמן בכלא. אז שיפסיקו להתחבא מאחורי המחשבים שלהם וילכו להתעסק במשהו אחר. אנחנו לא צריכים את הדעות שלהם ולא את האנרגיה השלילית שלהם. אם אתם לא איתנו, אז תעופו לי מהחיים. אלה אנשים שלא שווים כלום בעיניי. המטרה היחידה שלי היא להחזיר את נעמה הביתה. נקודה".
כרגע גולדברג מתגוררת בדירת אמה ברחובות. לדבריה, אין לה הכנסות כרגע. סדר היום שלה אינו קבוע. היא בעיקר נמצאת עם המשפחה ונלחמת למען נעמה. "עצוב לי מאוד", היא אומרת תוך כדי בכי. "אני מרגישה שאני מאבדת גם את אחותי וגם את אמא שלי באותו זמן. אני לא ישנה בלילה. קמה לפחות כל שעתיים, לא משנה כמה אני עייפה. אני סובלת מחרדות איומות. נעמה ואמא הן שני האנשים הכי חשובים לי בחיים. קשה לי, נמאס לי מהמצב הזה".
התרעות פיקוד העורף