מטרת העיקרית של פיצויי הפיטורים היא להבטיח כי עובד שפוטר מעבודתו ואיבד את האפשרות להתפרנס יקבל כספים שיאפשרו לו להתקיים בכבוד עד שימצא מקור פרנסה חלופי. עובד שפוטר על ידי מעסיקו זכאי לקבל ממנו פיצויי פיטורים בתנאי שעד למועד פיטוריו עבד אצל המעסיק במשך שנה לכל הפחות. את פיצויי הפיטורים ניתן לשלול מהעובד בנסיבות חריגות שכוללות ביצוע עבירות משמעת חמורות במקום העבודה.
חובת העובד להתריע בפני המעסיק על שינוי הנסיבות שבגינן הוא אינו יכול להמשיך בעבודתו נועדה לאפשר למעסיק לתקן את המצב. אם המעסיק תיקן את המצב, והעובד החליט להתפטר מהעבודה בכל זאת, תישלל זכאותו לקבל פיצויי פיטורים.
במקרים שבהם המעסיק אינו יכול לתקן את הפגיעה בתנאי ההעסקה, אין צורך במתן התרעה מצידו של העובד והוא יוכל להתפטר תוך מסירת הודעה מוקדמת לפני התפטרות למעסיק.
לעיתים עובדים שמתריעים בפני המעסיק על כוונתם לעזוב את מקום העבודה בשל ההרעה המוחשית שחלה בתנאי עבודתם, נתקלים בסירובו לשלם להם פיצויים. לרוב טענת המעסיק היא כי לא חלה כל הרעה בתנאי ההעסקה שמצדיקה את תשלום הפיצויים לעובד.
במסגרת תביעתו העובד יצטרך להוכיח כי התרחשה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו ולכן אין לדרוש ממנו להמשיך בעבודה. נוסף על כך, העובד יצטרך להוכיח כי התפטרותו נבעה בשל ההרעה הממשית בתנאי העבודה ולא בשל סיבה אחרת. ככל שההתפטרות נעשתה בסמוך להתרחשות ההרעה בתנאים כך יהיה קל יותר לעובד להוכיח את קיומו של הקשר הסיבתי בין ההרעה בתנאים לבין ההתפטרות.
נוסף על כך, העובד יצטרך להוכיח בפני בית הדין כי התריע בפני המעסיק על כוונתו להתפטר והעניק לו הזדמנות לתקן את הפגיעה בתנאי ההעסקה אם היא ניתנת לתיקון.
עובד שהמשיך לעבוד במקום עבודה מבלי שהתריע בפני המעסיק על ההרעה בתנאי העבודה, עלול להיחשב כאילו הסכים לשינוי ולפיכך תישלל זכאותו לקבל פיצויי פיטורים.
התרעות פיקוד העורף