מכירים את המשפט האמריקאי על הברווז - "אם זה נראה כמו ברווז, אם זה הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז זה ברווז". כאשר אני מייצג בתביעות שעוסקות בעמלות מכירה/פרמיות אני נזכר במשפט הזה, פעם אחת אפילו השתמשתי במשפט בעת שהופעתי בדיון בבית הדין האזורי לעבודה ומאז עורך הדין שליווה אותי בדיון, מזכיר לי את המשפט ואנחנו צוחקים על זה.
בניסיון להתחמק מהכרה בעמלות אישיות כשכר עבודה ומההוצאות המתחייבות מכך, מעסיקים רבים רושמים את עמלות המכירה/פרמיות כרכיבים אחרים בתלוש השכר ובהסכמי העבודה כגון בונוסים, מענקים, שעות נוספות וכיוצ"ב. הסיבה שהם עושים זאת, היא מאחר שהם סבורים שאם ירשמו את עמלות המכירה כרכיבים אחרים ולא כעמלות מכירה, אלו לא יוכרו כשכר עבודה ולא ישוקללו בזכויות הסוציאליות השונות.
המבחן שאותו מחיל בית הדין לעבודה הוא האופן שבו שולם הרכיב ללא תלות באיך הוא נקרא בתלוש השכר או בהסכם העבודה. לפיכך, ככל שהרכיב הוא בעל אופי של עמלה - שולם כאחוזים ממכירות ובאופן אישי, הוא יוכר כעמלה אישית ויוכר כשכר עבודה הנכלל בשכר הקובע לפיצויי פיטורים, כמחייב בהפרשות לקרן הפנסיה וקרן ההשתלמות, בשקלול בערך יום חופשה ובשקלול הגמול בשעות הנוספות.
*לתשומת ליבך, המידע בעמוד זה אינו מהווה יעוץ מכל סוג או המלצה לנקיטת הליך או אי נקיטת הליך. כל המסתמך על המידע עושה זאת על אחריותו בלבד. נכונות המידע עלולה להשתנות מעת לעת.
התרעות פיקוד העורף