"הלכתי לפרגולה וחיכיתי לה", המשיכה מיקה. "בסביבות 11:05היא הגיעה. הייתה חבורת בנים ממול. התחלנו בינינו לרכל, מה נעשה בחנוכה. תאיר שמה עליי ראש, אחר כך שמתי עליה ראש. היא שיחקה לי בטלפון. לקחה לי מסטיק. אמרה שהיא הולכת לשתות ושתי שניות היא חוזרת".
"מרגע שנפגשנו ישבנו כחצי שעה", שיחזרה. "היא עזבה אותי ומאוחר יותר התברר מה קרה. אחרי כעשר דקות אמרתי שאכנס פנימה לברזיה, כי אולי היא נתקעה שם בשיחה. קמתי אחרי 10 דקות והלכתי לאזור שם. היה שקט, היה ריק. ראיתי אדם עובר. בחקירות תיארתי איך הוא נראה וציירתי. ביום הרצח כשאמרו שקרה משהו, שהיא נעדרת, רצתי עם אמא שלי לבית של אילנה".
עוד סיפרה: "ראיתי אותה נכנסת לתוך בת ספר. הייתי איתה בקשר עין. ראיתי אדם, לא יודעת מאיפה הגיע. היה לי חשוב להעיד במשטרה שראיתי אדם שהחזיק משהו לרוחב הידיים. היה מעיל גדול, שכבות, צבע ג'ינס דהוי, זיפים, חזות רוסית. כל פרט שיכול היה לעזור, נתתי לשוטרים. תיארתי וציירתי".
"זכרתי גם כובע, אף ארוך, נראה לי אז כ-15 שנה מבוגר ממני", המשיכה מיקה. "הוא עלה לכיוון המדרגות. זה היה לשתי שניות. שבריר שנייה. אז לא הרגשתי כלום. בבית הספר הייתה תחושת ביטחון. לא עלה בדעתי שצריכה להיות מאוימת בכלל. חיכיתי עוד כמה דקות באזור הברזיה ואז ישבתי על ספסל. העיפו כמה ילדים מתוך שיעור והם ישבו אתי. הם עשו רעש והיה הד חזק ורכזת השכבה צעקה לנו לצאת החוצה ואחרי שתי דקות היה צלצול של סוף השיעור".
"שאלתי מישהו אם ראה את תאיר, הצצתי לתחנות אוטובוס אולי היא שם, נוסעת עם חבר, חשבתי שאולי חזרה כבר הביתה. לא חשבתי על הגרוע ביותר ופשוט הלכתי הביתה", אמרה. לאחר מכן העידה מיקה כי הטלפון שלה היה כבוי בשלב זה כי נגמרה לו הסוללה. עוד הוסיפה, כי נזקקה אז למשקפיים ועדשות מגע ולא הרכיבה אותם באותו יום. "התיאור שנתתי היה על פי מה שראיתי ואמרתי שיעשו עם זה מה שרוצים", אמרה.
מהפרקליטות נמסר מוקדם יותר כי "למרות גילה הצעיר והטראומה הקשה שחוותה, שי שיתפה פעולה בחקירה כמיטב יכולתה וזיכרונה. היא מסרה ארבע הודעות במשטרה, שחזרה לעיני מצלמות את האירועים שחוותה, וכן נטלה חלק בהליך של ריענון זיכרון במעבדה לפסיכולוגיה חקירתית של המשטרה. על סמך אמרותיה אלה, שי הוזמנה כעדת תביעה, והעידה בבית המשפט המחוזי בנצרת במרץ 2008. כל הודעותיה של שי וכן הדוח על רענון הזיכרון הוגשו במסגרת עדותה".
התרעות פיקוד העורף