בישראל אחוז הזוגות המתגרשים גבוה, והנתון הולך ועולה מדי שנה. מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי בשנת 2000 עמד אחוז הגירושין על 26 ובשנת 2018 טיפס ל-31.3. בשנת 2020 נישאו בישראל כ-40 אלף זוגות והתגרשו יותר מ-15 אלף. בשל הנתונים העגומים האלו, אבל לא רק בגללם, מחליטים הרבה מהזוגות לחתום על הסכם ממון.
הסכם ממון בין בני זוג נועד כדי להגדיר כיצד יחולקו הנכסים שלהם עם סיום נישואיהם, או עם סיום הקשר ביניהם. ההסכם, הוא למעשה מסמך משפטי, שיכול להתייחס לבני זוג שנישאו, לבני זוג ידועים הציבור, מי שעתיד להינשא או מי שכבר נישא גם בנישואים אזרחיים וגם דתיים.
חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי במצב של פטירה או של גירושין זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית משווי הרכוש והממון המשותף שהשניים צברו במהלך הנישואים בהתאם להסדר איזון משאבים. במידה ובני הזוג מעוניינים לחלק את הרכוש ואת הממון בצורה שונה במקרה של גירושים, עליהם לקבוע זאת במפורש במסגרת הסכם יחסי ממון.
למעשה, חתימה על הסכם ממון עשויה להקנות לבני הזוג יציבות ורשת ביטחונית כלכלית, והיא מבטיחה כי העניינים הכלכליים של בני המשפחה מוסדרים בכל מצב שלא יהיה. חשוב כמובן להיעזר בעורך דין המתמחה בנושא של הסכמי ממון בעת עריכת המסמך והחתימה עליו.
הסכם ממון הוא כאמור מסמך משפטי ועל כן יש דרישות מאוד ברורות על מנת שיהיה תקף. יש לחתום ולערוך את ההסכם בכתב, ולהציג את המסמך בפני בית המשפט. יש לוודא כי בני הזוג חתמו עליו באופן אישי.
ביהמ"ש יוודא כי אכן מדובר בהסכם שנערך על ידי בני הזוג, וכי שניהם חפצים בחתימה עליו. המטרה כאן היא לוודא שההסכם לא נחתם בכפייה.
התרעות פיקוד העורף