המאהבת שלא היתה

הפגישה הראשונה שלי עם יעל (שם בדוי) הייתה מאוד חריגה. אני לא פסיכולוג ולא יועץ זוגי, אבל מי שמגיע לייעוץ אצלי, מטבע הדברים, נאלץ לפעמים לחשוף פרטים אינטימיים על חייו ועל חיי הזוגיות שלו. לרוב האנשים זה לא קל, אבל ליעל זה היה קשה מאוד, ומסתבר שבצדק.

יעל היא אישה מאוד נאה בשנות ה- 30 המוקדמות שלה, ואם אתם עוקבים אחרי הסיפורים שלי, אתם יודעים שבדך כלל אני לא מתייחס למראה החיצוני של הלקוחות שלי, אבל במקרה של יעל חשוב היה לי לציין בפניכם את העובדה הזו.

יעל וגיא (שם בדוי) התחתנו לפני שנתיים אחרי תקופת הכרות לא ארוכה במיוחד "הוא בסך הכל בחור מקסים" התחילה יעל לספר "הוא חכם ומנומס וחרוץ ומכיל ומתחשב ואנחנו מסתדרים מצוין, אבל אני לא מסוגלת לחיות איתו" וזה היה השלב שיעל התחילה לבכות "הוא לא נוגע בי, הוא לא שוכב איתי, הוא לא נמשך אליי. אני מסתובבת כל הזמן מתוסכלת ועצבנית. אני צעירה. אני רוצה ילדים. אני לא רוצה לחכות ולא שזה יעבור. אני רוצה להתגרש!"

ואחרי כוס מים ועוד קצת דמעות יעל התחילה, כמו שביקשתי, מההתחלה. "אני חושבת שהתחלנו כמו כל זוג רגיל, עם התלהבות ותשוקה והיה נהדר, ואהבתי כל רגע ואהבתי אותו וכבר קבענו תאריך, ואז התחילו לו לחצים מטורפים בעבודה והוא היה קצת לחוץ לפעמים וקצת עצבני והיה ברור שעוברת עליו תקופה לא קלה, אבל הוא לא רצה לדחות את החתונה, ואני הייתי עסוקה כל כך בהכנות ובהתחלה לא ייחסתי לזה כל כך חשיבות, אבל אחרי החתונה זה המשיך ונמשך תקופה של כמה חודשים, ולא שינה מה עשיתי, הוא גם לא הראה בי עניין וגם התחיל להתרחק ממני, ולא רק נפשית. להתרחק ממש, פיזית. אני הייתי מתקרבת לחבק אותו והוא היה נוהם משהו וזז"

ואני כבר מזדרז לחשוב שהמשפט הבא יהיה על האקסית, ואני כמובן צודק, כי יעל ממשיכה: "אז ברור שחשבתי על החברה הקודמת שלו, גם כי הם היו ביחד המון שנים וגם כי הוא תמיד דיבר על כמה שהוא אהב אותה וכמה מרוסק הוא היה כשהם נפרדו, אני לא יודעת. זה נראה לי הכי הגיוני וכמובן שכששאלתי אותו הוא הכחיש לחלוטין ובימים שאחרי נהיתה בינינו דינמיקה נוראית כזו שבה אני לא מאמינה לו ומסתובבת עצבנית ומתוסכלת וכמובן שרבה איתו על כל דבר, עד שבאחת המריבות שלנו כבר לקחתי מזוודה והתחלתי לארוז את כל הבגדים שלי וזהו, רציתי ללכת".

ויעל עוצרת לרגע לנשום וממשיכה: "ואז הוא סיפר לי שהתקופה המלחיצה שהייתה לו בעבודה, הכניסה אותו לחרדות והוא הלך לפסיכיאטר והתחיל לקחת כדורים נגד חרדה, ומסתבר שלכדורים האלו יש כמה תופעות לוואי, ומסתבר שאין אונות" ויעל משתפת באינפורמציה כמו מישהי שכנראה כבר חיפשה אותה בגוגל לא מעט פעמים, "היא תופעת לוואי מוכרת שלהם".

ואני מבין את התסכול שאני רואה על יעל, אבל קצת מופתע מהרצון שלה לפרק את הקשר, עד שהיא מוסיפה: "וכן, יש לי בעיה עם זה שהוא לא סיפר לי על זה עד עכשיו, וגם עכשיו זה קרה כי אילצתי אותו. אבל אני עוד יכולה להשתכנע שזה קרה בגלל שהוא התבייש ולא רצה להעמיס עליי, אבל אין שום דבר שיסביר למה הוא לא מוכן להחליף את הכדורים שלו ולנסות משהו אחר. ויעל מספרת שלמרות שניסתה והראתה לו כמה אפשרויות אחרות, גיא ממשיך להתעקש שהוא לא יכול להחליף את הכדורים כי בסוגים האחרים הוא או לא מרגיש את ההשפעה וחווה התקפי חרדה או סובל מתופעות לוואי אחרות שגורמות לו פיזית לכאבים. "אני לא יודעת" אומרת יעל "אני מצטערת בשבילו, אני מנסה לא לכעוס עליו, אבל אני לא מוכנה להישאר נשואה לו. אני צעירה, אני רוצה לחיות חיים מלאים. הוא אפילו לא מוכן לנסות כלום. כבר עברו שנתיים. מספיק.

והפחד הגדול של יעל הוא שגיא, כמו שהוא מצהיר כל הזמן, לא ייתן לה גט, ויבקש שלום בית ויאלץ אותה להישאר נשואה וכבולה לו. וזה המקום בשיחה בו יכולתי להרגיע אותה ולהסביר לה שאם לא נצליח לשכנע את גיא לנהל משא ומתן ולחתום על הסכם גירושין מכבד וראוי לשני הצדדים, יש להניח שבית דין רבני אליו נפנה יכיר בכך שאחת מהחובות שבעל חב לאשתו היא קיום יחסי אישות, ושככל שגיא מונע מיעל את הזכות הזו, הוא יחייב אותו לתת לה גט.

בכל נישואים יש תקופות בהן אחד מבני הזוג חווה קשיים, וזה לגיטימי לצפות שבן הזוג השני יתמוך בו, אבל אי אפשר לעזור למי שלא רוצה לעזור לעצמו,