השופטת קיבלה את טענות בא כוח התובעת, עו"ד ניר אלטמן זאת למרות שמרשתו לא חתמה הסכם שכר טרחה והורתה לנתבעת לשלם כ-19 אלף שקלים כולל שכ"ט עו"ד והוצאות.
על פי התביעה, הנתבעת פנתה לתובעת בבקשה שתסייע לה בהסדרת מעמדה בישראל. לאחר שרשות האוכלוסין דחתה את בקשת הנתבעת נדחית בשל סתירות שנפלו בין תשובות בני הזוג במהלך הריאיון, התובעת הסבירה לנתבעת כי הסדרת מעמדה מטעמים הומניטריים מחייבת הליך מורכב וכי שכר הטרחה בגין הטיפול בהגשת הבקשה הנו 15,000 שקלים בצירוף מע"מ.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היה על התובעת להחתים אותה על הסכם שכר טרחה. משלא עשתה כן, אין היא זכאית לשכר טרחה, מה עוד שבפועל לא נתנה כל שירות לנתבעת, מעבר לשירותים בגינם קיבלה שכר טרחה. עוד טענה כי התביעה לוקה בשיהוי, שכן הוגשה כשלוש שנים לאחר שניתק הקשר בין הצדדים. לגופו של עניין טענה הנתבעת כי לא קיבלה אשרה מטעמים הומניטריים עד היום אלא אשרה למעמד ארעי וכי קבלת האשרה אינה קשורה לפעולות שביצעה התובעת.
השופטת שכאמור קיבלה את התביעה במלואה, ציינה בפסק הדין בין השאר, כי אכן, הלכה היא כי "נטל הראיה וההוכחה לקיומן של הסכמות בין הצדדים מוטל על שכמו של עורך הדין, ומשלא השכיל לנסח הסכם שכר טרחה סדור – ייזקף עניין זה לחובתו, אולם במקרה זה עמדה התובעת שיוצגה על ידי עו"ד אלטמן בנטל.
מכאן כי עדות התובעת ביחס להסכם שכר הטרחה, אשר כאמור הייתה מהימנה עלי, מצאה חיזוק אף בעדות הנתבעת. כך לגבי עצם קיומו של הסכם שכר טרחה בעל פה. כך גם ביחס לגובהו – 15,000 שקלים. לעניין אחרון זה אף הגישה התובעת הסכמי שכר טרחה שערכה עם לקוחות אחרים להם נתנה שירות דומה והסכומים בהם נעים בין 15-20,000 שקלים, אני אף דוחה את טענת הנתבעת כי התביעה לוקה בשיהוי כעולה מחלופת ההודעות בין התובעת לנתבעת, נתנה התובעת לנתבעת אפשרות לתקן את מחדלה ולשלם את שכר הטרחה המוסכם – ואין להלין על כך", כתבה השופטת בהחלטתה וסיכמה: "אני קובעת כי הסדרת מעמדה של הנתבעת בישראל הנו פרי הבקשה שהגישה התובעת בשמה ולבקשתה של הנתבעת".
התרעות פיקוד העורף