"שלא ברצונו צה״ל נגרר ללב המחלוקת בחברה הישראלית", הוא אומר בשיחה עם מעריב. "ממזמן זו לא 'מהפיכה או רפורמה' משפטית, אלא זעם חולני ואובדן דרך מוחלט של חלק מחברי הממשלה וחברי הכנסת של הקוליאציה, שיורים באוטומט על כל מה שמריח ממלכתיות. ביד גסה הם גורסים את השופטים, מפקדי צה״ל, ראשי השב״כ, המשטרה והפרקליטות".
"אני נגד כל שימוש בצה"ל בתפקיד או בדרגה כאמצעי מחאה אקטיבי, ונגד כל סרבנות לסוגיה, אך החשש הגדול יותר שלי הוא אינו המחאות הגלויות או הפסקת השירות של אנשי המילואים, אלא מזרמי העומק התת קרקעיים של תחושת השפלה וחוסר הערכה בקרב המשרתים בצה"ל, בשב"כ ובמשטרה, בתפקידי לחימה הדורשים סיכון חיים והקרבה משפחתית גדולה", מסביר אבמן.
"אני חושש מהשפעת ההורים על מתגייסי העתיד ועל המ״פים והטייסים, שידם תרעד לפני חתימה משמעותית נוספת לקבע כשהם רואים את אובדן ערך אתוס הלוחם בחברה הישראלית והיחס המזלזל של נבחרי הציבור, שמחלחל לחלקים רבים בחברה הישראלית", הוא מסכם.
לדבריו, "מה שקורה למשטרת ישראל באיכות המתגייסים יקרה מהר בצה"ל ובשב"כ, וכולנו נשלם על כך מחיר יקר, כי בפרפרזה כיום, במציאות הנוכחית, 'לא תדע כל אם עבריה כי הפקידה את גורל בניה בידי האנשים הראויים לכך', ואני מתכוון לנבחרי הציבור שלנו כמובן".
"במצב הזה מי שלא יעצור יהיה אחראי לנזק בלתי הפיך למנוע", הוא מדגיש. "לכל אחד ברור שחייבים לעצור בצד, ומי יגיד לזה שעצר 'אז מה אתה נכנע?' צריך להבין שבמצבים כאלה נכנעים, וזה לא אומר כלום על כמה משמעותי יעד הנסיעה. זה מצבה של החברה הישראלית. צריך לחזור לפעול בתודעת עם אחד ולהאמין שאין לאף אחד אופציה אחרת".
התרעות פיקוד העורף