שיירות צבאיות עמוסות לוחמים הקיפו את הכיכר בדרכן לשטחי הכינוס. מהחורשה נשמעו קולות מנועי טנקים ונגמ"שים כבדים. החיילים שבצומת, אנשי מילואים צעירים וחמושים היטב, עם נשק בהיכון, לא נתנו לי להתקרב ולבדוק. הם היו דרוכים במקומם. בלילה, באותו מקום, הם חיסלו איש חמאס שעדיין הסתתר במקום. מצומת סעד זה קילומטר לכפר עזה, שניים לנחל עוז וארבעה לבארי. אלו המקומות שבהם נפגעו, נרצחו ונחטפו יותר מכולם.
בנתיב העשרה, שצמוד למעבר ארז ומביט על בית חנון, נרצחו 15. שניים מהם, בלה ויעקובי ינון, הכרתי ואהבתי, וכששמעתי את הבשורה ממעוז בנם, שאליו כתבתי לשאול לשלומם בשבת אחרי הצהריים, הוא כתב לי בחזרה – מתו ב־7:00 בבוקר. לב שבור ליווה את ההודעה. לא יכולתי לעצור את הדמעות. אני בוכה מעט. ראיתי יותר מוות, כאב וסבל מרוב בני האדם לאחר 35 שנים של כיסוי מלחמות ואסונות ברחבי העולם. אלא שמה שקרה פה הוא מעשה זוועה מהקשים שאני עד להם.
שלחתי הודעה לחבר מבארי בשבת בבוקר. לא קיבלתי תשובה. הודעה למכר אחר מהקיבוץ, שפונה לים המלח עם מי שנחלץ מהקיבוץ. הוא החזיר הודעה שהחבר מבארי נעדר. החדשות הרעות המשיכו להיערם. בארי היה קיבוץ מפואר: דפוס, מפעל, מחלבה מצוינת, חדר אוכל מסביר פנים, נוי נפלא. מקום של טיולי אופניים.
עכשיו קיבלתי את הודעתו של יורם שפירר מניצנים שאנחנו מכירים עשרות שנים, בני בכורי יצא לטיול אופניים בבתרונות בארי בשבת. הוא נרצח. המוות מכה מכל עבר. והוא אישי. עיניי דומעות כשאני כותב. חשבתי שאני בוכה רק בסרטים. לנרצחים יש פנים. חלל הוא השם שניתן למתים. החלל נוצר בגופנו, מתמלא בצער ובדמעות.
כוננות בלי רובים
הזמן מוצק בעוטף עזה. האירועים קורים אחד אחרי השני, ולכל שנייה יש משמעות. לפני כמה שנים אמר לי פסיכולוג התנהגותי שזו תופעה ידועה. כשאדם עומד לפני אסון או תאונה, המאורעות נחרטים שנייה אחרי שנייה. הוא לא יודע מה יהיה, המוח רושם את האירועים על מנת להבין ולייצר מהם תמונה, כך שברגע מכריע יוכל לפעול את הפעולה הנכונה, להגיב. המצב הזה, שבו רובנו מצויים בימים האחרונים, מייצר אדרנלין ומתח, הוא אחד המצבים הקיומיים המתישים שיש.
הצבא נע במלוא כוחו לשטחי הכינוס. ההרגשה בכבישים, עד לצמתים החסומים לכיוון מערב, הייתה של ביטחון מלא. 48 שעות מאז הפשיטה הרצחנית של חמאס, הצליח הצבא - קודם היחידות הקטנות והמהירות, ולאחר מכן חטיבת הצנחנים וגולני - להשתלט על המצב ולייצב את הגבול. מעל לראש הסתובב מסוק אפאצ'י. עשן עלה מכיוון עזה והריח באוויר היה של אבק שריפה ושל שריפות. ככה מריחות מלחמות. וגופות מרקיבות.
בכניסה לכפר מימון היה עוד ג'יפ צה"לי ממוגן ופגוע, שמשתו הקדמית וחלונות הצד שלו נקובי כדורים. על אי־תנועה באמצע הכביש עמד רכב אזרחי נטוש והרוס. יש עוד כאלו, פזורים לאורך הכבישים, ליד המסיבה ברעים, על איי התנועה בשדרות.
כתבתי לילדים של המשפחה, שאחד מהם באגוז, השני בסיירת גבעתי, השלישי בשריון והרביעי בצנחנים. הם ענו לי רק כשהגיעו למקומות שבהם יכלו להתארגן. יחידות הסדיר של הצבא לא נעות עם טלפונים. טלפון סלולרי הוא מלכודת. אפשר לאכן את מיקומך והוא משמש גם כמכשיר האזנה גם כשהוא סגור, ואפשר להשתלט עליו מרחוק ולהפעיל מצלמה.
זו אחת מנקודות התורפה. אם שאלתם איך חמאס ידע כמה חיילים נמצאים ואיפה, אלו יחידות נמצאות בקו ומה קורה בחמ"ל ובצגים. ביטחון השדה בצה"ל, צבא סייברי, היא מהנמוכות שיש בצבא שיש לו בעיות אמיתיות. בדיוק הפוך מחמאס שבו התקשורת קווית, תת־קרקעית או מעורבלת. אל תחפשו בוגדים. תחפשו רשלנות וחוסר שליטה שהביאה את האסון. תסגרו את הסלולריים ואל תבקשו מהילדים ובני הזוג שיגידו היכן הם. אתם מסכנים אותם.
לשם נשלח עיקר הכוח המהיר של הטנדרים שראיתם חודר את הגדר. שיתוק העיניים, פגיעה במרכזי פיקוד ושליטה, הנחת חסימות על צירים על מנת שאי אפשר יהיה לסגור את הגבול. הרג וחטיפה של כמה שיותר. והקיבוצים סמוכי הגדר שהצבא המטומטם (בהוראה של מי? של השר לביטחון פנים?) אסף מכיתות הכוננות שלהם את כלי הנשק הארוכים בנימוק כלשהו.
וכמובן הידיעה על כך שהמצרים התריעו על ההתקפה המתרגשת, ונתניהו, האיש שמזמן לא היה צריך להיות במשרד ראש הממשלה, ביטל בתנועת יד. נתניהו משקר. לא חדש. הוא משקר כשהוא נושם. דם המתים והנרצחים על ידיו וידיו על ההגה. גם אלו שיבואו. חבריי, הוריהם, ילדיהם, החיילים שמתו, שימותו. כל שנייה שהוא עדיין שם היא אסון לאומי שהולך ומתגשם מול עינינו.
צפיתי בסרטוני הסנאף שהוציא חמאס בשעות הבוקר של שבת. את רצח החיילים הישראלים הפצועים. את צהלת ההמון. את החטופים מובלים לעזה. את האמא עם הילדים, את חטופי המסיבה המבועתים ברעים. ידעתי שבחלוף השעות יתבהר ערפל המלחמה ונדע יותר. אבל כבר אז ידעתי שכל מה שנדע תוך כמה ימים יהיה נורא בהרבה ממה שאני רואה. שמכונת התעמולה של חמאס מספרת רק את מה שהיא רוצה.
השוואות? ב־35 השנים שאני מסקר את העולם מעולם לא ראיתי דבר כזה. רצח המוני. טבח. פגיעה שבאה להשמיד ולהרוג. הכי קרוב לזה זה דאע"ש ובוקו חראם. אותם אנשים. אותה דת פונדמנטליסטית רצחנית שאי אפשר ואסור לדבר איתה, אלא רק להילחם ולהשמיד אם חפץ חיים אתה.
תוצאות החנופה
עמדתי על הכביש בין סעד לנתיבות, מכונית ירויה מאחוריי. לפניי נחתו שני יסעורים ואספו כוחות או פצועים מכפר עזה. השמיים היו אפורים. עשן עלה מעזה וקול הפצצות נחת על העיר. האור היה יפה כל כך והנגב המערבי, חבל דשן ופורה, סל המזון של מדינת ישראל, השתרע לפניי ספוג בדם. קול אחיי קרא אליי מן האדמה. אחיי, בניי, בנותיי, הוריי וסביי.
בינואר 1998 חשפתי טבח של 40 קוסוברים בכפר בשם רצ'אק. הגעתם לשם כי חושיי והאינטואיציה שלי הובילו אותי לשם. המשטרה הסרבית ירתה בפניהם של המתים על מנת להרוס אותם. אכזריות שאין דומה לה. כך חשבתי. הצילומים והסיפור שהוצאתי משם גרמו לנאט"ו להתערב ולתקוף את יוגוסלביה ולעצמאות הקוסוברית.
שיירות של דחפורים כבדים נסעו כל היום לנקודות הכינוס. הצבא מכין את הפלישה. פלישה קרקעית מיידית היא שאלה כבדת משקל. לסמוך על מי שעד עכשיו הפגין חוסר יכולת פוליטית או מנהיגותית? אין סיכוי שאסמוך על האנשים האלו, ולא על מי שמוכן להצטרף אליהם לממשלה - הם צריכים להתפטר מיד.
את חמאס צריך לחסל ולהעלים. את ראשיו לרדוף אחד־אחד לתפוס ולהרוג. גם את לוחמיו המאומנים. שום מדינה לא יכולה לסבול ישות טרור על גבולה, ובטח לא כזו שתכליתה לרצוח ולהשליט משטר מוסלמי דתי פונדמנטליסטי. לחמאס אין שום רצון לשלום עם ישראל. בערבית, ולפי האסלאם, יש דרגות שונות של פשרות. הודנה - הפוגה מוסכמת לזמן ארוך היא אחת מהן. סלאם גם הוא לא סוף הסכסוך וניתן להפרה, זה מה שיש לנו עם מצרים. צלח או סולחה הוא הדבר העליון. אין לנו את זה עם מצרים.
בחדית', הספר השני בחשיבותו אחרי הקוראן, מופיעה סורת העצים והאבנים, שאותה שמעתי פעם ראשונה לפני 20 וכמה שנים מפלאח במערות של דרום הר חברון. החדית' הם דברי הנביא. שם נאמר כי היהודים הם חיילי הדאג'אל – השטן, הסיטרא אחרא, שלו עין אחת ופה מלא בשיניים כשל כריש והוא טורף אנשים וביום הדין יילחמו חייליו היהודים של הדאג'אל במוסלמים בבריכת הענבים, שהיא בריכת הסולטן, שיונהגו על ידי עיסא (ישו), שיירד מהשמיים והמוסלמים ינצחו, וכל עץ ואבן שמאחוריהם ינסו להתחבא היהודים יקראו למוסלמים כדי שיבואו להורגם.
דאע"ש נשאו את הרעיון הזה. המכוניות הריקות והירויות הזכירו לי את מראה המכוניות של היזידים הבורחים מסינג'אר במעלה ההר שהגן עליהם. לא היה מי שיגן עליהם עד שקמו הכורדים של הפיקיקי והיפג להילחם בדאע"ש והאמריקאים סיפקו סיוע צמוד.
כל מוסלמי מכיר את החדית', גם לוחמי חמאס שטבחו בצעירים ברעים. כשראיינתי לוחמי דאע"ש שבויים בסוריה ב־2015 הם היו משוכנעים בצדקתם ובכך שינצחו בסופו של דבר. הם דיברו על העריפות והרצח בתור הדבר הראוי לכופרים. וליהודים. חייליו של השטן. את סורת העצים והאבנים יודע כל מוסלם מאמין על בוריה. וכל מי ששייך לחמאס הוא חלק מזה. והם אלו ששולטים בעזה.
נתניהו דאג לממן אותם באופן אישי. אין לנו את הפריווילגיה להשאיר את חמאס, בעל בריתו של ארגון האחים המוסלמים במצרים ושל דאע"ש, אם כי צריך לזכור שמי שארגן והוציא מתקפת טרור רצחנית וטופח על ידי מזוודות כסף ישראליות, חומרי בניין וכלי רכב שעברו דרך מעבר ארז - הכין את המלכודות, המנהרות והמארבים על צירי החדירה הצפויים.
צריך לחסל את חמאס, את הצד הצבאי הפוליטי והמנהיגותי, במינימום אבדות ישראליות ובמחשבה חכמה. האם הצבא מסוגל? עם מפקדים נחושים ויצירתיים. צריך להחזיר את אלו שהוכיחו את עצמם בעבר. האם הרמטכ"ל, שלא הצליח לנהל את הגבול בעזה, ראוי לנהל את המלחמה? ראש הממשלה שבגד בכל ערך ישראלי והפקיר את הגבול צריך להיסגר בביתו ולהיעלם, וכך כל שריו. צריך פה ממשלת חירום עם אנשים שנאמנותם למדינה ולחיי אדם אינה מוטלת בספק.
לא בגדנו
בחושך, בשדרות, רקטות חוצות את שמי הלילה ומיירטים. מהצד השני עבד צוות של חברת החשמל הטובה בעולם על תיקון רשת החשמל, ומנכ"ל החברה עמד בחושך על אי־תנועה ופיקח על התיקון. נתניהו עמל במשך שנים לפרק את חברת החשמל ולהעביר את נכסיה לידיים פרטיות שלא מחוייבות ליום פקודה, אלא רק לעשות כסף. למזלנו היא עדיין פה. ועובדת עבורנו.
הארץ הזו מלאה אנשים טובים, אלא שהגזל, המרמה, ההפרטה, ההסתה ורדיפת הבצע הביאו אותנו למקום שבו אנחנו נמצאים. כמו שכתב הקיבוצניק אורי אילן על נייר לפני שהתאבד בכלא הסורי אחרי שנשלח למשימה שבה נתפס עם החוליה שלו – לא בגדנו. לא אנחנו. דמנו זועק מהאדמה הפורייה של עוטף עזה. אנחנו ננצח. פעמיים. את חמאס ואת ההנהגה הכושלת שבגדה בנו והרגה את טובינו, כשמטרתה היחידה היא טובה אישית וקריעת נתחים מדממים מישראל בעודה בחיים.
ומכיוון שלא ראיתי דבר כזה בשום מקום בעולם, ואני יודע מי הם אנשי הארץ הזו, אני יודע שנקום, ננצח ונעשה מעשה. אין דרך אחרת. גבנו אל הקיר.
התרעות פיקוד העורף