הים הכחול של עזה עדיין שם, והאדמה החולית והרכה גם - אבל כל השאר השתנה. רצועת עזה שראיתי בעיניי השבוע היא מקום אחר לחלוטין מכפי שהייתה עד לפני פחות מחודש. סרט מלחמה. "איך האווירה בארץ?", שאל אותי בסקרנות לוחם חי"ר בצפון רצועת עזה, זמן קצר אחרי שחצינו את הגבול דרומה מזיקים לכיוון לב העיר עזה. ללא טלפונים סלולריים ובלי קשר רציף ומתמשך עם המשפחות, ההרגשה כשפוגשים את הלוחמים היא שנכנסת לעולם מקביל.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
התלוויתי השבוע לכוחות שריון וחי"ר שמעמיקים את האחיזה של צה"ל בשטח לאורך קו החוף של צפון הרצועה, במרחק נגיעה מלב העיר, ממחנות הפליטים ומאתרים שהפכו לסמלי טרור כמו בית החולים שיפא ו"המרובע הביטחוני" של חמאס. המוטיבציה כאן גבוהה, אחדות השורות מרשימה, והנחישות מעוררת השראה.
חיילים בסדיר ובמילואים, דתיים וחילונים, מימין ומשמאל, ובהם אבות צעירים לילדים קטנים, פועלים מסביב לשעון בתנאים מורכבים, במטרה לבצע את המשימה הלאומית של מיגור היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס. "חבל שרק המלחמה הביאה לאחדות בעם", העיר לוחם חי"ר במילואים. צודק.
מעמיקים אחיזה
כאשר הגענו לגדר הגבול, בלט קטנוע המונח בצדי הדרך, כאנדרטה לפשיטת חמאס בשבת השחורה, אשר נעשתה גם באמצעות קטנועים. דרך העפר החולית לאורך קו החוף רצופה עליות ומורדות, וצריכים מיומנות כדי לנוע עם ההאמר בעליות החוליות. דחפורים של חיל הנדסה קרבית כבר החלו ליצור בצדי הדרך סוללות עפר - כהכנות לאחיזה ארוכה יותר בשטח הרצועה. "הסוללות נועדו ליצור מעבר בטוח לאספקה הלוגיסטית", מסבירים הלוחמים. בסמיכות אלינו חלפה משאית גדולה עם חצץ שנועד לכיסוי חלקים מדרך העפר, במטרה ליצור מעבר קל יותר לכלי רכב.
במהלך הנסיעה הבחין אחד הלוחמים, נתנאל, באחיו שהיה על נגמ"ש. שניהם נופפו זה לזה בהתרגשות, ואז כל אחד מהם המשיך במשימתו.
"אחי היה צריך להתחתן בשבוע שעבר. הוא דחה את החתונה שלו לינואר. אני השארתי בבית אישה ותינוקת בת שנתיים", הוא מספר עם זיק בעיניים. לוחם נוסף שליווה אותנו מייחל ליום שישבצו אותו שוב על טנק מרכבה. "יש יותר מדי שריונאים ופחות מדי טנקים. אני טנקיסט ומפקד טנק, ומאוד אוהב את הטנק, זה בית".
ככל שהתקדמנו לאורך קו החוף נראו יותר ויותר מבנים הרוסים. "היה כאן מלון יוקרה, ריזורט", אומר אחד הלוחמים ומצביע על מבנה הרוס בחלקו, הנושק לים. "עכשיו הלובי הפך למקום לינה ללוחמים". גם בשטחים מרוחקים יותר מקו החוף נראו מבנים הרוסים ונטושים, אבל הלוחמים לא לוקחים סיכונים. הם כל הזמן דרוכים ומבצעים סריקות רגליות וממונעות חוזרות ונשנות, כדי לא להיות מופתעים.
בהדרגה הנוף הופף לעירוני וצפוף יותר. אנחנו נכנסים לעזה. כאשר ההאמר שלנו מגיע לתוך שכונת מגורים שנראית נטושה, נראים לפתע לוחמים רבים בפריסה רחבה - חלקם מבצעים פעילות מבצעית, וחלקם ממתינים להוראות. "המספר הגבוה של לוחמים וכלים משוריינים יוצר ביטחון", מספר לי לוחם בגדוד נח"ל. "רוב התושבים ברחו דרומה, אבל אנחנו ממשיכים לבצע סריקות. היינו כבר כמה פעמים באירועי ירי".
שגרת היום של הלוחמים, שמתחילה בשיחת עדכון על המצב, כוללת סריקות ופעילות מבצעית, לצד המתנה למשימה הבאה, כאשר הם מנותקים מהעולם החיצון.
"התרגלנו לחיות בלי הטלפון הסלולרי, אנחנו מאוד מגובשים בינינו, נוצרה כאן חברות לכל החיים", מבהיר אחד הלוחמים. "הקושי היותר גדול הוא פיזי. אני סוחב 35 ק"ג, מחצית ממשקל הגוף שלי, אבל אנחנו מתורגלים". רב־סרן גל, נשוי ואב לילדה בת שנתיים, משרת כקצין בחטיבת השריון. "כולם מרוכזים במשימה", הוא מדגיש. איתמר, תותחן בטנק, מספר ששני אחים שלו משרתים ברצועת עזה. "אנחנו משפחה של לוחמים, שני אחים בכפיר, שניים בשריון, האח החמישי באיסוף קרבי והגיס בגבעתי", הוא אומר בגאווה – "זו מסורת משפחתית".
לוחם חי"ר נוסף מספר על האתגרים המורכבים של הניתוק הממושך מהבית והפעילות האינטנסיבית בשטח, אבל מדגיש: "התחושה היא שאני שותף למשהו גדול מאוד שקורה, זה שווה הכל".
מטהרים את השטח
המשימה של החיילים בשטח היא קשה, ארוכה וחשובה: בגיהינום ההרוס של עזה כל בית יכול להסתיר חוליית מחבלים, חומר נפץ או פיר מנהרה.
"המשימה שלנו מאוד ברורה: להשמיד את תשתיות חמאס", אומר לי נחרצות סא"ל עידן, מפקד גדוד השריון 532, שביחד עם חייליו וחיילי חי"ר מגדוד נח"ל מבצעים, לעתים בסיוע מודיעיני ואווירי, סריקות יסודיות לאיתור והשמדת מנהרות, משגרים, אמל"ח וכמובן מחבלים. "כבר גילינו כאן פירים של מנהרות ומשגרים של רקטות", הוא מספר, כשברקע קולות נפץ בלתי פוסקים שמזכירים שאנחנו בלב אזור מלחמה פעיל. "הלוחמים סורקים ביסודיות ובשיטתיות, כדי לטהר את השטח".
מאחוריו - מספר גדול של כלים משוריינים מבצע פעילות, והאזור כולו מתמלא באבק, שמורכב מחול ים ומהריסות בתים. בתוך המרחב העוין והקשה הזה נעים כל הזמן חיילי החי"ר, ומבצעים סריקות רגליות מבית לבית ובשטחים הפתוחים. הנוכחות של צה"ל בולטת בשטחים נרחבים.
סא"ל עידן, בן 36, נשוי ואב לפעוטה בת 3, נתון כל כולו במשימה המורכבת. "יש געגועים למשפחה, כבר חודש לא ראיתי אותם, אבל אנחנו מתמקדים במשימה חשובה, גם למען הבת שלי והדורות הבאים", הוא מסביר נחרצות.
כמו הצבא כולו, השבת השחורה בדרום הפתיעה גם אותו. עד לפרוץ המלחמה פיקד סא"ל עידן על הכשרת לוחמי שריון בבסיס שיזפון ליד אילת, והתגורר בשיכון המשפחות שבבסיס עובדה הסמוך.
"ההורים שלי התארחו אצלנו. בעובדה לא היו אזעקות, ואשתי, ששמעה בבוקר על שיגורי הרקטות, העירה אותי", הוא משחזר בכאב. "פתחתי טלוויזיה, ולאחר זמן קצר היה ברור לי שהפעם מדובר באירוע חריג, שלא נתקלנו בו. פיקדתי על גדוד הכשרה בשלבים מתקדמים בשיזפון. החיילים היו בחופשה, ותוך זמן קצר הקפצנו את כולם ואז החלה התארגנות מהירה, עברנו לגזרת עזה עם הטנקים והכלים הכבדים, ומגדוד הכשרה התחלנו לפעול מיידית כגדוד מבצעי ונערכנו לקראת הכניסה הקרקעית".
"עכשיו אנחנו פועלים בלב לבה של שכונה שהיו בה קרבות ותשתיות אינסופיות של טרור. המלחמה היא באויב חזק מאוד", מסביר המג"ד. "נעשות פעולות להשמיד תשתיות אדירות של חמאס. אני לא יודע היכן החטופים שלנו נמצאים, אבל אני מקווה שהפעולות שאנחנו עושים בשטח יביאו להחזרתם ויחזירו לישראל את הביטחון".
במהלך פעילותם האינטנסיבית בימים האחרונים חשפו הלוחמים מנהרות ומשגרים של רקטות. בעת שהיינו בשטח, הבחין אחד מהלוחמים בשיגור של רקטה מאזור מרוחק יותר מאחורי צמחייה ובעשן שמיתמר בעקבות פעולה מהירה של חיל האוויר. סא"ל עידן מדגיש את חשיבות ההתמקדות של כל חייליו במשימות הצבאיות. "ישנם חיילים שמונעים מנקמה בעקבות הדברים הנוראיים שהתרחשו, ישנם חיילים שהם ששים אלי קרב, וישנם כאלו שמתמקדים במשימה. אנחנו צבא שמבצע את המשימות המוטלות עליו, וזה מה שצריך להנחות אותנו. כל הצבא עובד ביחד, המוטיבציה מאוד גבוהה, והפעילות מאוד דינמית".
על רקע הפעילות בתוך בתים שנהרסו וננטשו בלב שכונת מגורים, הוא מבהיר: "אנחנו לא משחיתים רכוש שנותר בבתים, לא פוגעים בו. לא נתקלתי במקרה כזה. לכולנו יש מוטיבציה מאוד גבוהה, ואנחנו מתמקדים במשימה בלבד". במהלך הסריקות והפעילות האינטנסיבית בשטח נחשפו תשתיות במגוון מקומות. "גם ראינו משגרים באזורים מאוכלסים וליד מסגדים. חמאס בנה כאן תשתית למלחמה", הוא מספר.
בדרך למשימה הבאה
בעוד אני מראיין את סא"ל עידן, מאחוריו לוחמי חי"ר נוספים התמקמו לביצוע סריקות במבנים שנהרסו וננטשו. "בכל מקום עלולים להיתקל בתשתית של חמאס", מסביר לי אחד מהם, חייל בשירות סדיר בנח"ל. "רק אתמול הורדנו רחפן יורה שחמאס שיגר. לא היו לנו נפגעים, חיילי הפלוגה ירו ופגעו בו". "לפני שנכנסנו לרצועה היה לי חשש, בגלל חוסר הוודאות", הוסיף, "אבל מהרגע שחצינו את הגדר ונכנסנו בכוח מסיבי, החששות נעלמו וקיבלנו ביטחון. חמאס לא מתוחכמים כמונו, אבל אסור לזלזל באויב, ועלינו להתרכז בלעשות את המיטב שלנו".
השמש מתחילה לשקוע, ואנחנו מתארגנים לתנועה חזרה. מאחורינו הלוחמים מתארגנים לקראת שעות ארוכות של לחימה. בעזה הלילות הם לפעמים פעילים יותר מהימים. צה"ל אומנם שולט בשטח, אבל הדריכות רבה.
הנוף שוב מתכסה בענני אבק חוליים מתנועת כלי הרכב והמשוריינים. בקרוב, עם הגעתו של "גנרל חורף", השטחים הללו יהפכו לבוציים. כך, מול הים, קשה היה שלא להיזכר כיצד לפני כ־18 שנים נכנסתי לטקס הורדת הדגל מבסיס צה"ל בנווה דקלים, ביום האחרון של פינוי גוש קטיף, על רקע השקיעה המרהיבה ודמעות של חיילים וחיילות. המראה היחיד המשותף בין אז להיום הוא רק זה של גלי הים.
"השקיעות בחוף הים בעזה מטורפות. כשאני רואה כאן את השקיעה, אני נזכר בשקיעה בתל אביב", מספר אחד הלוחמים, בעוד באופק מתקרבות אלינו הארובות הגבוהות של תחנת הכוח באשקלון. אנחנו נוסעים יחד ממוגנים וחמושים. מולנו גדר הגבול, ואחריה חוף זיקים. מאחורינו, לאחר ההשתלטות על השטחים הנרחבים בצפון הרצועה, חיילים רבים כבר ממתינים למשימה הבאה. צה"ל סוגר על לב עזה.