מלחמת חרבות ברזל: פונסאוון פינקאלו, חוואי תאילנדי בן ה-30, נחטף בשבת השחורה ב-7 באוקטובר. פינקאלו ספג מכות, הפצצות ובידוד - אך שרד כדי לספר את מה שחווה. שרשרת הברזל באורך מטר שחמאס קשר לקרסולו של פינקאלו מנעה ממנו להימלט מארגון הטרור. כבול לקיר של מה שלדעתו היה כיתת בית ספר, פינקאלו לא היה מסוגל לזוז אפילו כשנפלו פצצות מסביב.
ההפגנה משחקת לידיו? "זה האינטרס שמשרת את יחיא סינוואר" | האזינו
פיגוע בחיפה: צעיר נפצע קשה מדריסה ופגיעת גרזן, המחבל נוטרל | תיעוד מהזירה
לצידו של פינקאלו היה דלי, אסלה שמעולם לא התרוקנה. פינקאלו לא התקלח אפילו פעם אחת. בגופו היו סימני מכות רבים, אך חתך סגול עמוק על האמה השמאלית שלו, שנגרם על ידי מחבל עם סכין מטבח, היה מה שהדאיג את פינקאלו בעיקר בימים הראשונים כשהיה חטוף.
לפינקאלו לא ניתנה ברירה אלא לתפור את הפצע בעצמו ללא מים נקיים או הרדמה. "אני לא מחשיב את עצמי כבר מזל, אבל אף פעם לא חשבתי שאהיה כל כך חסר מזל", אמר ושיתף את סיפורו בפעם הראשונה לעיתון הטלגרף הבריטי.
פינקאלו היה אחד מ-110 החטופים ששוחררו. "היו רגעים בחדר כשדיברתי לעצמי וחשבתי 'האם אני משתגע'", אמר. "אבל אני לא משוגע. אני זה ששרד. הם לא שברו אותי".
פינקאלו - הידוע בכינויו 'מו' על ידי חבריו - עבר לישראל לפני חמש שנים. הדודה שגידלה אותו עבדה בישראל 20 שנה קודם לכן, בהשראת הניסיון שלה שם, הוא ארז את מזוודותיו בקיץ 2019 ויצא לכיוון קיבוץ עלומים שבמדבר הנגב, במרחק של שלושה קילומטרים בלבד מעזה.
"שמענו קולות בחוץ, אבל לא יכולנו לדעת אם זה ערבית או עברית. אמרתי 'חכה פה, אני אלך למצוא את העזרה'. במקום זה ראיתי שלושה ערבים גדולים", סיפר פינקאלו על חטיפתו.
הגברים היו לבושים בבגדי ספורט, "לבשו חולצות כדורגל, כמו אלו של נייקי או אדידס", וחמושים. שניים נשאו נשקי AK47, לאחד היה רובה ציד. כשהם הבחינו בפינקאלו, הם רדפו אחריו לתוך הבית, שם הוא הסתתר מאחורי וילון.
"יכולתי לראות אותם מחפשים אותי בכל ארון, אבל לא היה לי לאן ללכת", אמר. "רציתי לרוץ, אבל לא יכולתי. הכל קצת השתחרר, ולא הרגשתי שום דבר בכלל".
המחבלים גררו אותו מהבית, קשרו אותו בזרועותיו לרוחב גופו וגררו אותו לתוך טנדר לבן. "במכונית חשבתי שאם אעמיד פני מת, אולי הם פשוט ישליכו את גופתי ואז אוכל לברוח", אמר פינקאלו. "ניסיתי להבין אם נהיה ליד הים, אז אולי אוכל לשחות חזרה לישראל".
כ-20 דקות לאחר מכן הגיעה המכונית לבית חולים רועש ועמוס ברצועת עזה. גברים נשאו את מר פינקאלו על אלונקה, ואחר כך על כיסא גלגלים. תוך פחות מחצי שעה, שני רופאים תפרו את ראשו - אך לא את זרועו ואצבעותיו.
פינקאלו נשמר על ידי שלושה גברים, שהסתירו את זהותם. כשהם נכנסו לחדר, הם האירו בעיניו לפיד כדי לעוור אותו, חבשו מסיכה או כיסו את חצי פניהם בידיהם.
"כולם היו אכזריים", הוא אומר שמעולם לא עבר התעללות מינית, אלא נפגע ובעיטות באופן קבוע. עם זאת, הוא לא שיתף פרטים ספציפיים על האלימות שספג, מחשש שזה עלול להחמיר את המצב עבור החטופים שעדיין נמצאים בעזה, כולל שמונה תאילנדים.
"גם ממשלת ישראל וגם תאילנד ביקשו מאיתנו לא לדבר על החוויות שלנו כי לא משנה מה נגיד - בין אם אמרנו שהחמאס טוב או רע - זה עלול להשפיע על המשא ומתן", אמר פינקאלו.
אולם לא המכות, ההפצצות או הבידוד כמעט שברו אותו. זה היה הרעב שהוא סבל. ברגעים האפלים ביותר שלו, הוא סיפר שהתפלל למוות שלו. "לפעמים כששמעתי את הפצצות הישראליות מתנפלות, פשוט חשבתי, 'למה זה לא יכול לפגוע בי, כדי שאוכל למות כדי שלא ארגיש את זה יותר'", סיפר.
"הרגע האכזרי ביותר היה הרעב. "אמרתי, 'אני רעב, אני תאילנדי, אני רוצה ללכת הביתה'", סיפר פינקאלו. "אבל אם הייתי מבקש יותר מדי, הוא היה אומר לי לשתוק ולישון".