אפשרויות התגובה של איראן אל מול ישראל (אותה היא תופסת כאחראית לחיסולים האחרונים בסוריה), אינן רבות. מסורתית, איראן נהגה להגיב לפעילות ישראלית נגדה באמצעות ירי כטב"מים לעבר אוניות בבעלות ישראלית ששטו באיזור האוקיאנוס ההודי, או בירי רקטי לעבר "מפקדות בשימוש המוסד" לטענתה, באיזור עיראק.
החיסול של חסן מהדוי בסוריה "הגדיש את הסאה" בראיה האיראנית. כך, בכירותו של מהדוי, קרבתו להנהגה באיראן ולהנהגת חיזבאללה, ובעיקר איזור החיסול שבראי איראן היה "הקונסוליה האיראנית בדמשק", קרי שטח איראני הלכה למעשה, חייבו את הנהגתה לתגובה אחרת ושונה לחלוטין ממה שהיא הגיבה בעבר.
אל תגידו לא ידענו - הטבה מיוחדת למי שרוצה ללמוד אנגלית. לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
למרות חששה הבסיסי של ההנהגה האיראנית מהסלמה שתוביל את איראן למעורבות ישירה במערכת "חרבות ברזל", נדמה היה כי הנהגתה היתה מוכנה לקחת את הסיכון בהקשר זה, כדי לנקום בישראל על החיסול וכך לשקם את הרתעתה ולאזן את "משוואת ההרתעה" מול ישראל. זאת לאור ההבנה שאילולא כן, מצבה הבטחוני של איראן רק יוחרף.
על בסיס דיווחי המודיעין האמריקני, נראה כי איראן נערכת הפעם לתגובה באש לעבר ישראל, זאת באמצעות ירי משולב של כטב"מים וטילי שיוט, לעבר מטרות צבאיות כאלו ואחרות, אותו היא אמורה להוציא לפועל, לפי דיווחים אלו, ב-24 עד 48 שעות הקרובים. בעוד שהמערכת הבינלאומית ממתינה לתגובה זו, השתמשה איראן ביכולת הנוספת שברשותה, ובמקום לתקוף ספינה בבעלות ישראלית, היא החליטה להשתלט על ספינה שכזו באיזור מפרץ הורמוז ולגרור אותה לשטחה.
מדובר במהלך חמור שבבסיסו כנראה רצון איראני "לשכפל" את מהלכי החות'ים באיזור מיצרי "באב אלמנדב", ולמנוע מספינות בדרך לישראל או בבעלות ישראלית לעבור במיצרים. למעשה איראן מנצלת את הקרבה הפיסית ואת העובדה שהמפרץ הוא "מגרש המשחקים שלה" כדי "להעלות שלב" במערכה הימית אל מול ישראל, באופן המתכתב עם התפיסה הפומבית של מנהיג איראן לנסות ולהטיל חרם כלכלי על מדינת ישראל, בעקבות מערכת "חרבות ברזל" ובמקביל לנקום בישראל על חיסול מהדוי.
השאלה המרכזית היא – האם התגובה במימי המפרץ, מייתרת את הצורך של איראן להגיב באש לעבר ישראל. לכאורה מדובר באירוע חמור שמהווה עליית מדרגה במערכה האיראנית אל מול ישראל, אבל לא ברור האם הוא כשלבדו מספק את ההנהגה האיראנית, או זו רואה עצמה עדיין מחויבת למהלך באש מול ישראל.
מהתבטאויות של עיותונאים איראניים המקורבים לשלטון, נראה כי טהראן עודנה מתכוונת להגיב לעבר ישראל, וההשתלטות על האוניה מהווה חלק מהמערכה הפסיכולוגית והכלכלית שאיראן מנהלת כנגדה, ולכן אם אכן התבטאויות אלו מייצגות את הלך הרוח בקרב ההנהגה האיראנית, ברור שתגובה זו איננה מייתרת את התגובה באש. יתרה מכך, גם התקשורת האוהדת את איראן לא מייחסת לפעולה זו את התגובה לחיסול מהדוי, ונראה שלמרות חומרת האירוע, התגובה הקשה באמת של איראן עוד לפנינו.
בראי ישראל, האירוע האיראני במימי המפרץ הוא חמור אבל מאפשר להמחיש לקהילה הבינ"ל את הסכנה שאיראן משיתה לחופש השייט הבינלאומי. בדומה לאירועים דומים שאירעו בשנת 2019 כאשר כוחות איראנים השתלטו ופגעו במיכליות ששטו ליד מיצרי הורמוז, טהראן מנסה להפוך את האוקיאנוס ההודי, ובוודאי את המיצרים, ללא בטוחים לספינות בבעלות ישראלית או לספינות בדרך לישראל, וישראל תצטרך להגיב בין אם דיפלומטית או אחרת למציאות החדשה שאיראן מנסה להשית עליה באופן ישיר או דרך גרורותיה.
בשורה התחתונה, איראן עלתה מדרגה במערכה הימית מול ישראל עם ההשתלטות על ספינת MSC ARIES, הנמצאת בבעלות חלקית של איש העסקים הישראלי אייל עופר באיזור "מיצרי הורמוז". שאלת המפתח היא – האם עליית המדרגה הזו תספק את ההנהגה האיראנית ותייתר את התגובה באש שאיראן מתכננת לעבר ישראל. הבעיה המרכזית היא שההנהגה האיראנית טיפסה על עץ מאוד גבוה בהצהרותיה, וייתכן שהיא תתקשה לאור זאת להסביר כיצד המהלך במפרץ, חמור ככל שיהיה, מהווה תגובה הולמת לחיסול מהדוי. עובדה זו והתגובות הפומביות באיראן להשתלטות על הספינה מחדדות את ההבנה שספק רב אם איראן תסתפק במהלך זה ולכן סביר שהיא עודנה מבקשת להגיב באופן ישיר מול ישראל באופן כזה או אחר.
בין אם איראן תבחר לקדם תגובה באש ואם לאו, גובר הצורך הישראלי למצוא פתרונות למצב המורכז שנוצר באיזור האוקיאנוס ההודי שפוגע בישראל בעיקר בפן הכלכלי. כך או כך, ההתנהלות האיראנית במפרץ "משחקת לידי ישראל" כי היא ממחישה את האיום של איראן לנתיבי שייט בינ"ל, אבל אם היא לא מייתרת את התגובה באש לעבר ישראל, סכנת ההסלמה נותרה גבוהה ביותר, והאירועים המשמעותיים באמת עוד לפנינו.