עד כה, ישראל טוענת כי הרגה כ-26 אלף פלסטינים ברצועת עזה, מתוכם כמחצית הם אנשי ארגון הטרור חמאס (זאת לעומת הנתונים שמפרסם משרד הבריאות של חמאס, לפיהם נהרגו כ-33 אלף פלסטינים. מספרים אלו, כמובן, מבוססים על הערכות בלבד שכן קשה לאמוד את היקף ההרג המדויק בצל הכאוס השורר ברצועה). גורם מודיעין ישראלי ששוחח עם העיתון, אישר כי למרות הלחימה הקשה בצפון הרצועה, לפי הערכות עדיין שוהים באזור 4,000-5,000 מחבלי חמאס.
עם זאת, גורמי ביון וגורמים צבאיים בארצות הברית מזהירים כי מספר האבידות בנפש שספג הארגון אינו מסמן בהכרח את סופו הקרב. בכיר לשעבר ב-CIA אמר כי "ההתנגדות הפלסטינית לישראל, שבאה לידי ביטוי בפעילות חמאס וגופים מיליטנטים אחרים ברצועה, היא לא רק מבנה פיזי, אלא רעיון. למרות ההרס הרב שישראל המיטה על חמאס, סביר להניח שרבים מתושבי הרצועה מחכים להצטרף ללחימה".
דוח שפרסמו בחודש מרץ ארגוני הביון האמריקאים הטיל ספק ביכולתה של ישראל למוטט לחלוטין את חמאס, והעריך כי "ישראל ניצבת בפני מאבק ארוך שנים מול חמאס, כאשר האתגר הגדול שעומד מולה הוא ניטרול מנהרות ותשתיות תת קרעיות, שמאפשרות לאנשי הארגון להתחבא, לצבור כוחות ואף להפתיע את ישראל".
הגורמים האמריקאים ששוחחו עם העיתון אמרו כי על ישראל להכיר בכך שלא תוכל להשמיד לחלוטין את חמאס, ולהסתפק ביכולתה למנוע טבח נוסף כמו שאירע בשבעה באוקטובר. עם זאת, בתום הלחימה צפוי חמאס לבנות מחדש את כוחו – והקצב שבו יעשה זאת תלוי בתוכנית ישראל ושותפותיה ליום שאחרי. כעת, הם ממליצים, על ישראל לחדול את הלחימה בעצימות גבוהה ולהתמקד בחיסול בכירי הארגון, ומניעת התעצמותו הצבאית מחדש.
רפיח באופק?
על רקע המתיחות סביב כניסת צה"ל רפיח, דיפלומטים מצרים, פרלמנטרים ואנשי צבא דנים בחלופות העומדות בפני קהיר, אם וכאשר המבצע אכן יצא לפועל. ראש המועצה המצרית לענייני חוץ ושר החוץ המצרי לשעבר, השגריר מוחמד אל ערבי, מסר לעיתון המצרי א-שרק אל אווסט כי "לישראל יש כוונה חזקה לבצע מבצע צבאי ברפיח. זה יהיה בקרוב".
אל ערבי טען כי המבצע זה "לא יהיה בצורה של פלישה מקיפה, אלא פשיטות נקודתיות. יש לחץ על ישראל מכל מדינות העולם, כולל ארה"ב, למנוע אבדות חדשות בקרב אזרחים".
לגבי החלופות המצריות במקרה של כניסה לרפיח, אל ערבי אמר: "האפשרויות של מצרים יהיו דיפלומטיות - להפעיל לחץ על ישראל". הוא ציין כי ישנן ארבע רמות פעולה, החל מ"תקשורת ברמה הדו-צדדית", שכן היו מגעים קבועים בין מצרים וישראל מאז המלחמה בעזה. הרמה השנייה כוללת "הפעלת יתר לחץ על ישראל באמצעות דיפלומטיה". הרמה השלישית היא "גיוס עמדות בינלאומיות נגד המבצע הצבאי" ולאחר מכן "הסלמה דיפלומטית ומעבר למועצת הביטחון".
התרעות פיקוד העורף