אסטרטגיה חדשה דרושה: ההתמקדות הבאה לא תהיה בלבנון | דעה

הסיום הקרוב של המאמץ ברפיח מחייב אסטרטגיה חדשה –מכאן והלאה יש להתמקד באיראן שמנצלת היטב את המערכה בעזה לצרכיה ובפירוק השלטון האזרחי של חמאס ברצועה. שמונה חודשים של מאמץ צבאי בעוצמה משתנה והסיום הקרוב של הלחימה ברפיח, מחייבים את ישראל לעצור ולבחון מחדש את המשך המערכה - רשימה פשוטה וחלקית של הישגים ומחירים עיקריים.

הישגים

מחירים

סיום המערכה ברפיח, משמעותו גם סיום השלב של פירוק המערכת הצבאית של חמאס, ונשאלת השאלה - מה על ישראל לעשות מכאן (רציונלית, בהותרת הרגש השיפוטי– ניצחון, הפסד, הכרעה וכו' בצד) ומה הם הכלים והאמצעים שיש בידה לעשות כן:

במובן הזה לא נותר עוד זמן לבזבז היות שזה עולה לנו בחיי אדם, ואם אין חלופה אחרת על צה"ל לקחת את המשימה הזו לידיו באופן זמני ובתצורה אזרחית לחלוטין ("אזרחים" מטפלים באזרחים – אין שום כוונה לכיבוש ולממשל צבאי) עד כדי יזימה ישראלית של תוכנית "מרשל" ישראלית (ובמימון בינ"ל וערבי) לשיקום הרצועה-

אלו, בכמה משפטים קצרים, העקרונות המרכזיים בראייתי לשלב הבא של המערכה (לא מלחמה).

בחינה קצרה של הכלים האפקטיביים הרלוונטיים כמעט לכל העקרונות ומשרתים את אינטרסי ישראל מעלה כי נורמליזציה עם ערב הסעודית תהיה אפקטיבית הן להתמודדות עם איראן (איראן חוששת מצעד זה), הן מול ארה"ב והן מול התחום האזרחי ברצועה - פירוקו האזרחי של חמאס ושיקום הנדבכים האזרחיים ברצועה - ולכן יש לסמן אותה כיעד מרכזי לתקופה הקרובה (כולל תשלום מס שפתיים כזה או אחר אם נידרש לו).

אבל – הזמן הוא קריטי, וחבל שלא התחלנו לטפל בנושא הזה במקביל כבר לפני מספר חודשים, אלא עבדנו בטור. יש להתחיל לאלתר במעבר מהרמה הטקטית בחזרה לרמה האסטרטגית ולהתמקד, כפי שנותח כאן בקצרה – באיראן ובריצת האמוק שלה לעבר הגרעין בחסות המלחמה, ובמערכת האזרחית שלטונית של חמאס כדי לפרקו סופית ולהופכו לגורם בלתי רלוונטי במניין החלופות לעזה ביום שאחרי.