יחידה 4400 אחראית על ביצוע העברות אמל״ח מסוריה עבור חיזבאללה בלבנון. אמל״ח זה משמש את חיזבאללה במלחמה נגד ישראל. נראה כי בישראל ביקשו להעביר מסר משולש לסוריה, איראן וחיזבאללה: ככל שגורמי הציר, ובכללם גם המשטר הסורי, ימשיכו לסייע לגורמי הציר להתעצמות, הם מעמידים עצמם בסכנה.
כשלפעילי טרור שמהווים איום למדינת ישראל, בפרט לפעילי חיזבאללה, אין מקום בטוח באף מקום, המסר הזה נקלט היטב. בחיזבאללה יודעים כי הם חדירים למודיעין הישראלי. ישראל מצליחה לפגוע בבעלי תפקידים בארגון באופן מדויק בכל המרחב. לכן הם מנסים לקבוע נהלי ביטחון, שבינתיים לא מסייעים להם להינצל מהפגיעה של צה״ל.
עכשיו נעבור לצד השני: חיזבאללה עושה מהלכים מצידו כדי לקבוע מאזן אימה שירתיע את ישראל לאורך שנים, אבל גם מול פטרונו, איראן. המרכזי שבהם הוא זה שקשר את מרחב רמת הגולן לזירת לחימה פעילה בעימות מול לבנון. כאן הצליח חיזבאללה בתשעת חודשי הלחימה בגדול. עד מלחמת ״חרבות ברזל״ רמת הגולן היתה זירת לחימה ישראל-סוריה. במלחמת לבנון הראשונה 1982 נמנע צבא סוריה לפעול ברמת הגולן, וכך גם במלחמת לבנון השנייה ב-2006.
היסטורית, ישראל טענה כי הכפר רג׳אר במורדות הר דב, כמו גם מורדות החרמון לכיוון הר דב, נכבשו על ידי צה״ל מסוריה במלחמת ששת הימים, בניגוד לטענת חיזבאללה. האינטרס האסטרטגי של ישראל היה להשאיר את מרחב רמת הגולן מחוץ לעימות עם לבנון. נסראללה בחוכמתו הצליח לשנות לישראל את המשוואה. עכשיו סוגיית הגבול הצפון מזרחי היא כבר לא ענין ישראל-סוריה, אלא ישראל-חיזבאללה. סוריה הפכה לזירה משנית.
ברמה הטקטית צה״ל מכה בחיזבאללה בהתקפות נקודתיות. באסטרטגיה, חיזבאללה עשה לישראל ״בית ספר״. הוא יצר בצפון מציאות של מאה אלף פליטים. הפקיע רצועת בטחון בתוך שטח ישראל. ניתק חבל ארץ מהמדינה למשך יותר מתשע חודשים. ועכשיו הוא מרחיב את שטח העימות לחבל ארץ שמעולם לא היה במחלוקת מול מדינת לבנון. ספק אם ישראל תוכל לשנות את הממציאות ואת מאזן ההרתעה שלה במזרח התיכון.
התרעות פיקוד העורף