"יש שתי נקודות שצריך להתייחס אליהן בנושא הזה. האחת, ברור לחלוטין היום, אחרי שנחשפו המנהרות ואנחנו יודעים שיש עוד, ואנחנו יודעים שצבא חזבאללה חזר ממלחמתו מסוריה, ויש לו מאות אלפי טילים, ורק עשרות מדויקים. ברור שיש לאויב יכולת וכוונה. למה אנחנו מחכים? שהרקטות יחלידו? שהמנהרות יתמלאו מים? למה אנחנו לא יוצאים ועושים את מה שצריך, להגן את זכות קיומנו. צריך מלחמה בלבנון. כשבראש המטרות חיסול של כל צמרת הצבא החזבאלוני, כולל כניסה פנימה, פגיעה בכל תשתיות המלחמה, אנחנו חייבים להסיר את האיום הזה. אי אפשר לחיות עם איום כל הזמן".
"היהירות שלנו עוברת כל גבול", הוסיף פוגל, והיא מכסה על תחבורה, יוזמה והתקפיות, אנחנו רק מדברים. הראשון שצריך לחסל זה נסראללה. אני מעדיף להיפגע שאני נפגע על בהגנה על זכות קיומי, מאשר להיות ספון במקלט ולחכות עד שיעבור זעם. תראה איך אנחנו נראה, אנחנו רק מאיימים. מה היה צריך את חגיגת המנהרות האלה?
"אני אתן לך תסריט: אנחנו רוצים לבנות בית אריזה שני דרילרים חופרים שם, מגלים את המנהרה, ממלכדים אותה, והבאים שעוברים שם מתפוצצים בתאונת עבודה של חזבאללה. מה רע בזה? למה צריך לעשות רעש וצלצולים? כי אנחנו לא מאמינים בזכותנו, כי אין לנו אומץ לנצח ואנחנו לא מוכנים לשלם את המחיר. אנחנו מעדיפים להעביר דולרים".
לסיכום אמר פוגל: "בעבר המדינה מינתה אותי להיות ראש מועצה כי היה שם אי סדר. אם היו ממנים אותי להיות ראש ממשלה כי יש אי סדר, אני מבטיח לך שתוך שנתיים היינו הופכים למדינה הכי חזקה במזרח התיכון, היינו המדינה שכל השכנים שלה רוצים לעשות איתה שלום, כי מבינים את העוצמה שיש לנו. הם מבינים היום שאנחנו חבורת פחדנים, זה הכל".
"יש לנו בעיית מנהיגות ותהליך קבלת החלטות שגוי. משהו לא טוב קורה לנו בצבא, וזה הצבא שאני שירתתי בו ואני מוכן להיות בו בכל רגע נתון. אנחנו יותר מדי מדברים גם שם. אנחנו עושים הצגות בומבסטיות, די. פעם ידענו להפתיע את האויב, להיות יוזמים והתקפיים. אנחנו יותר מדי זמן שורדים במקום לצאת למלחמה".
"אתה חושב שאני רוצה מלחמות ומשפחות שכולות? ברור שלא, אבל יש אויב שלא מכיר בזכותי, וביום מן הימים הוא יבחר לעשות את זה, ואני מעדיף שזה יקרה שאני חזק והוא הרבה פחות".
התרעות פיקוד העורף