בכתב התביעה נטען כי השב"כ ואנשיו היו צריכים לפעול באופן מיידי וישיר כדי להציל את חייו של הסוכן, אולם מסיבה שאינה ברורה בחרו להתעלם מהסימנים המקדימים למעשה. לאחר מותו קיבלו בני המשפחה את מכשיר הטלפון של המנוח, ונדהמו לגלות כי השב"כ השתמש בו כמודיע. כשבדקו את הפעילות שקדמה להתאבדותו, הבינו כי בנם שוחח עם מפעילו כ-20 דקות בטרם מותו.
בהקלטות השיחות המצמררות של השעות האחרונות לחייו, נשמע הסוכן מספר למפעילו על כוונתו להתאבד וכי הוא עם חבל על הצוואר במשך דקות ארוכות. חרף אותות המצוקה, בחר המפעיל שלא להזעיק סיוע או לעדכן את הממונים, ובכך הביא למותו של הסוכן.
עורכי הדין איתמר בן גביר ויוסף מזור מסרו בתגובה: "מדובר במקרה חמור של רשלנות פושעת של שירות הביטחון הכללי. לא רק שבשב"כ הפכו את אותו ממקור מודיעיני לטרגדיה מהלכת, אלא הם גם לא פעלו למנוע את התאבדותו. גם כאשר הוא היה עם חבל על הצוואר וזעק למפעיל שלו בשב"כ שהוא רוצה להתאבד, מלבד 'דברי ניחומים' המפעיל לא נקף אצבע בשביל לעצור את ההתאבדות ולמעשה ברשלנותו אחראי למותו המיותר".
התרעות פיקוד העורף