נגל הוסיף והסביר כיצד השפיע המבצע על חמאס: "למיטב הבנתי, חמאס עצמו עמד בצד וצחקק, נהנה. חלק גדול מההנהגה הצבאית של אחד מהיריבים שלו – למרות שהוא יקרא לו אחי – חוסל. רמתו המקצועית של הג'יהאד בתחום הטילים הוכחה ככזאת שהיא לא מי יודע מה, למרות שזה לא מוריד כהוא זה מההצלחה המדהימה של כיפת ברזל".
כשנשאל אם לדעתו היינו צריכים גם הפעם לתקוף את חמאס השיב נגל כי "באופן עקרוני החמאס הוא אכן הריבון על הרצועה והוא צריך לתת דין וחשבון על כל דבר שקורה, אבל לא בכל מצב צריך לבוא ולנסות 'לנצל הזדמנויות' או להוסיף למשוואה פרמטרים וגופים שהם לא רלוונטיים למצב הזה".
"החמאס לא התערב, אני לא הייתי מוצא לנכון לגרור אותו בכוח למשוואה. תיכף תגיד לי, 'למה לא עוררנו בהזדמנות גם משהו בצפון והיינו שולחים איזה כמה טילים לאיראן, להביא גם אותם בהזדמנות'. היה צריך ללמד לקח את הג'יהאד האסלאמי שניסה להרים ראש ולחשוב שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה מול ישראל, והוא הבין שהוא לא יכול".
נגל הוסיף וציין כי "בסוף האיראנים הם חזות כל הרע. הרבה יותר חשוב ממה שקורה בלבנון כרגע ובעזה זה מה שקורה בווינה והזחילה והכניסה הבעייתית אולי של האיראנים והאמריקנים לחזרה להסכם גרעין רע, נורא ואיום, והאבסורד שקורה שם. מצד אחד, הרוסים תוקפים באוקראינה, הסינים תוקפים בטאיוואן, והאמריקנים יושבים עם שניהם בווינה ומנסים לרבע את המעגל, כאשר מי שמוביל את כל העסק הזה, זה הרוסים. כל העסק הזה ביחד לא מסתדר לי".
התרעות פיקוד העורף