"אנחנו תוקפים שם מסוף ינואר 2013. ההחלטה לצאת למב"ם הייתה משמעותית בעיניי, תוך הבנת השינויים, ההזדמנויות והאיומים. זו הייתה יציאה למהלך אסטרטגי שלם, שאמור לטפל בהערכת אמל"ח מאוד מתקדם לחיזבאללה, ואחר כך, החל מ־2016, גם ניסיון להתבססות איראנית צבאית בסוריה. ההחלטה הייתה, בעצם, לנהל על זה מערכה, לא לשבת בחיבוק ידיים ולתת לזה לקרות אלא להיות אקטיביים. לאף אחד לא היו אשליות שההישג יהיה 100%. להפך, המאמץ היה להקטין, לייצר הרתעה. היה ברור שאי אפשר לאטום לחלוטין או למנוע לחלוטין, אבל אפשר להקטין באופן משמעותי ובינתיים לבנות את היכולות שלנו. זה הוגדר כמערכה. בני גנץ היה הרמטכ"ל, ובפעם הראשונה בהיסטוריה נתנו לחיל האוויר להוביל מערכה שהיא לא בהכרח מערכה אווירית".
אתנחתה קצרה לפרשנות: אשל מדבר על כוננות שנקראת "פ' פלוס". האות "פ" מייצגת את המילה פקודה. השאלה היא בתוך כמה ימים או שעות מקבלת הפקודה מהקבינט, יכול חיל האוויר לתקוף באיראן. זה יכול להימדד בשבועות, בימים, לעתים נדירות אפילו בשעות. אי אפשר לפרסם את זה, אבל הדרישה מאשל, מפקד חיל האוויר, הייתה אז לכוננות כמעט מיידית.
אשל: "אני מסתכל על בני ואומר לו: שמע, נגמרה לי הגמישות, הכוננות שאתם מדברים עליה מצריכה אותי להחזיר עכשיו את טייסי אל־על שנמצאים בניו יורק מיד לכאן. להחזיר את מטוסי התדלוק שנמצאים עכשיו בתחזוקה באמריקה. ברגע זה. לסגור את התחזוקה ולחזור. אני צריך להחזיר את כל מטוסי הקרב שנמצאים עכשיו בשלבים שונים של בדיקות, של שיפוץ, של תחזוקה, ולהשמיש אותם מיד. אני צריך עשרות טייסי אל־על כאן ועכשיו. אתם חושבים שהמבצע הכי מסובך שחיל האוויר יצא אליו מעודו יכול לקרות אם אני מעלה טייסים על סרבל בחוף הים וישר למטוס, סקובידו? נפלתם על השכל? אני איש המקצוע הבכיר בנושא הזה, ואני אומר לכם שפרק הזמן שאתם מכוונים אליו בלתי אפשרי, כי אני לא מתכוון להציב מוביל בכיר למבצע הזה כשהוא יורד ישר ממטוס אל־על בחזרה מניו יורק".
אשל הוא היסטוריון חובב, השתתף גם בסרט התיעודי "טיסה אחת בשבילנו" של חיים הכט, שעסק בשאלה מה היה קורה לו חיל האוויר הישראלי היה מפציץ את מחנות ההשמדה במלחמת העולם. בשנת 2003 הוא שכנע את מפקד חיל האוויר דן חלוץ להתנות הצעה למטס משותף עם חיל האוויר הפולני (שחגג אז 85 שנה להיווסדו) בכך שהפולנים יאפשרו למטוסינו לבצע גם יעף מעל אושוויץ, בזמן שמשלחת "עדים במדים" מכבדת את זכר הנרצחים במחנה. אשל עצמו הוביל את המטס הזה, של מטוסי F15.
אף שהסיכום עם הפולנים היה שהטיסה תתקיים בגובה רב, אשל הפר את הסיכום, והטיסה התקיימה בגובה נמוך. במטוסו של אשל היו טלית שהייתה שייכת לניצול שואה וצילומי שחור־לבן של בני משפחתו שנספו בשואה. ככל הידוע, המטוסים היו גם חמושים, בניגוד לסיכום עם הפולנים. כנראה למקרה שייתקלו, בכל זאת, בלופטוואפה. בזמן המטס, הקריא אשל מתוך הקוקפיט את הדברים האלה: "אנו טייסי חיל האוויר הישראלי, בשמי מחנה הזוועות, קמנו מאפר מיליוני הקורבנות. נושאים את זעקתם האילמת, מצדיעים לגבורתם, ומבטיחים להיות מגן לעם היהודי ולארצו, ישראל".
התרעות פיקוד העורף