"לא הספקתי לישון, אני תמיד עם עין פתוחה. אתה מתחיל משימה, מסיים אותה וחוזר לשגרה כאילו כלום לא קרה. הכל בסדר. הודיעו לי שאני יוצאת למעצר, לפעילות, זה שירות עם לוחמים ולוחמות יחד, היעד שלנו היה לתפוס אדם מסוים", סיפרה א'. "כשבאנו לצאת, עשו שינוי בדקה התשעים ואמרו שאנו הולכים לעשות סריקות אמל"ח, והיעד הזה היה אמור להיות של מגלן ודובדבן לפני. זו לא פעם ראשונה שעשיתי סריקות אמל"ח, התחלנו תנועה לעבר הכפר, מיריחו למחנה הפליטים שבמקום, שם הייתה הפעולה. זה היה ממש בתוך מחנה הפליטים, הייתה לי תחושה לא טובה".
"היה לי מוזר שהכל שקט כאן ואף אחד לא זורק עליך בקבוק תבערה" המשיכה הלוחמת. "אני רגילה שזורקים או מיידים אבנים. המ"פ שלי הוביל את הדרך, ואני הייתי עם החוליה שלי. איך שאמרו לנו להתחיל לפרוק, פתאום התחילו יריות, התחיל בלאגן מטורף, המ"מ מכריז הותקלנו, והתחלנו לתפוס מחסה. המ"פ חטף על האפוד שתי יריות, הכל בסדר איתו כמובן".
כאשר נשאלה האם ידעו על זהות המחבלים השיבה א': "אני אישית לא ידעתי, הבנו אחרי שפינינו אותם. הייתה לנו תחושה כל כך טובה שתפסנו את האנשים שחיפשנו שבוע שלם. קרב היריות ארך בערך 40 שניות, אבל זה הרגיש כמו נצח. זה ממש כמו בסרט אקשן, נכנסים לבפנים ויש את כל המתח הזה. הרבה שואלים אותי אם זה מפחיד ולמה החלטתי להיות לוחמת. כן זה מפחיד, בסופו של דבר אנחנו בני אדם. אמא שלי פחות יודעת מכל העניין של המעצרים כי אני פחות מעדיפה לשתף, אני יותר מערבת את אבא שלי כי יש לו עבר קרבי, הוא היה במלחמת לבנון הראשונה".
לסיום אמרה: "אני הכי מחזקת נשים שיתגייסו ללוחמה, הוכחנו, הבנות כאן, לכולם, שבנות יכולות לעשות הכל. אני הכי מחזקת את העוצמה הנשית. עובדה שהצמד שלי היה בן, והוא יודע שאני יכולה לסמוך עליו והוא יכול לסמוך עליי. לפני מעצר, כשאת מתאמנת, זה יום שלם, מכינים אותך לנוהל קרב ומכינים לך ציוד ונותנים לך תרגילים של איך לצאת ולהיכנס, איך לטפל בפצוע".
התרעות פיקוד העורף