לדברי נגל, ההשוואה הנפוצה ביותר כיום למה שקרה לנו ב-7 באוקטובר היא פרל הרבור עם אותו אפקט ההפתעה. ראש המל"ל לשעבר מזכיר שההפתעה הייתה כפולה: כשם שהאמריקאים הופתעו מהמתקפה היפנית, כך היפנים הופתעו מעוצמת התגובה של ארה"ב. לכן גם מצדנו נשמעות הדעות שעלינו להשתמש ב"התפעה השניה", ואכן יש מי שמכנה את מה שקורה היום בעזה – "בעל הבית השתגע". ופתאום בעזה מתחילים לשקול מחדש את כל מה שהם חושבים. לדברי נגל, הם לא חלמו שזה מה שיקרה – ועוד כשיש להם 240 חטופים.
ועדיין כולנו שמענו את "הפרומו" של נסראללה", הקדימון לנאום שמנהיג חיזבאללה צפוי לשאת ביום שישי הקרוב. ובנושא הזה יש לפרופ' נגל הרבה חילוקי דעות עם עמיתיו האמריקאים. עוד לפני כמעט חודשיים הוא פרסם מאמר על הצורך בתקיפת מנע בצפון. כמו כן, נגל הציף את הסוגיה בפני הדרג המדיני שביקש להתייעץ עם ראש המל"ל לשעבר.
נקודת אל-חזור? קווים אדומים? נגל עצמו די מסופק בנושא הקווים האדומים ("לא פלא שהם משתנים כל הזמן"). במידה מסוימת אולי גם שלושת הקווים האדומים שהיו בעבר - שלא יעבירו נשק ויישבר שוויון בחיזבאללה דרך דמשק, שלא יעשו התארגנויות טרור סמוך לגבולותינו ושלא יתנו לאיראן להתבטא בסוריה – נשארו בעבר. יתרה מזאת, בלבנון כמעט ולא הגבנו מחשש להסלמה. זה כלל הפרות והתגרויות של נסראללה על רקע הסכם הגז מתוך תפיסה שהוא זה שמרתיע אותנו. היום התגובה עשויה להיות הרבה יותר מילטנטית.
אלא שלטענתו של נגל, נסראללה בעצמו טרם החליט מה הוא עומד להגיד וגם אם מתכוננים ל"נאום השנה" או "נאום המאה" בן שיחתנו לגמרי לא בטוח שזה באמת יהיה נאום כזה. ואם לפני שנתיים היה ברור שנסראללה עושה מה שחמינאי אומר לו לעשות (הרי בלי חמינאי הוא לא קיים – לא כסף, לא ציוד, לא תחמושת), לפני שנה התאום הזה ירד, להערכת נגל, לשמונים אחוז. "והיום אני לא בטוח אפילו שזה 70% שהוא ישמע בקול נסראללה", כך הוא טוען. אם כי עדיין הסבירות היא מעל 50%.
האם יש חשש שחמינאי ימהר להחליף אותו? בשלב הזה נראה שלא. למי שזוכר את "תכנית ארבעת השלבים" שבזמנו פרסם נגל ב"מעריב", כרגע אנחנו בשלב שני כהגדרתו. ייתכן מאוד שאחרי שהקריב את חמאס, הוא לא יהיה מעוניין להסגיר גם את הנכס המרכזי שבנה לעימות עתידי - שיהיה – בין ישראל לאיראן. כך שלעת עתה המצב בצפון נמצא באיזשהו מאזן שעלול להשתנות, לדברי נגל, כל רגע. בינתיים גם חמינאי וגם נסראללה מרגישים שהם תורמים את חלקם למאמץ. ואם לא המלחמה בדרום, מה שקורה בצפון היה הרבה מעבר לסף שהיה גורר תגובה הרבה יותר חריפה. נגל מדגיש שישראל שינתה את תפיסתה בצפון. "היא בפירוש יוצרת סוג של אזור חיץ לא מוגדר של כמה קילומטרים". כך שאם משהו קורה שם, כל מה שחשוד, כל מה שזז – מחוסל.
ומצפון הקרובה – לדרום הרחוקה. תימן והחות'ים. כאן מבהיר נגל שגם החות'ים הם איראן. ואם הוא לא מצפה שאמריקאים יילחמו בחיזבאללה, הרי איראן והחות'ים – זה בהחלט הבעיה של הסעודים והאמריקאים שאותם הם תקפו הרבה יותר, ועליהם לטפל בבעיה הזאת כשלעצמם. בלי קשר לשיגורים לישראל. וברור לו שהתגובה תבוא שכל מה שהחות'ים עשו, נרשם. בסך הכול האמריקאים ספגו מהם הרבה יותר מאיתנו. האם עכשיו זה הזמן? לא בטוח. "בינתיים לא הזמינו אותי לקבינט של ביידן", צחק נגל.
התרעות פיקוד העורף