"זו חזית אזרחית שבאה ליישם את החלטת האו"ם", הוא מסביר, "אותו אקורד סיום של לבנון השנייה, שקבע שהאזור מגבול ישראל עד הליטני יהיה שטח מפורז בשליטה של יוניפיל. ההחלטה לא מיושמת כבר הרבה מאוד שנים, ואחרי מה שקרה בדרום, היתרון שלנו עכשיו הוא שיש קולב בינלאומי מאוד גדול להישען עליו - בדמות אותה החלטה".
"אנחנו לא מכוונים את הקריאה שלנו רק לממשלת ישראל", הוא מבהיר, "אנחנו מתכוונים לפנות לג'ו ביידן ולעמנואל מקרון ולמפלגות הלבנוניות בפרלמנט, שכבר יש לנו קשר עם חלק מהן. עם הנוצרים, לפחות. אנחנו לא מבקשים לכבוש או לשטח את לבנון. אנחנו מבקשים משהו נקודתי וספציפי שמועצת הביטחון של האו"ם כבר החליטה עליה".
הפרויקט, שניסן מיוזמיו, קורא להתעשת ולהפנים כי עתידו של הצפון ותושביו נמצא גם בסכנה כלכלית: "קריית שמונה נכנסה לפני חודשיים בפעם הראשונה לאלף הערים המובילות בעולם באקו סיסטם לסטארטאפים. עברו לפה מאות משפחות מכל הארץ. זה מתסכל, הטוסקנה שהראנו לכולם הופכת לאזור לחימה".
זאבי הוא מנהל בכיר בחברת הפודטק של אראל מרגלית בקרית שמונה, ומספר מנקודת מבטו כי גם הסטארטאפים דוממים: "כשחברת פודטק צריכה להתפנות, זה אומר להזיז מעבדות, תשתיות, גידולים. העובדים לא מרוכזים במקום אחד, אלא פונו למספר נקודות ולכן החיים שלנו בכל היבט נמצאים בהולד".
באופן אישי, ניסן מספר כי אשתו מפונה מהבית וגרה בחדר באכסניית "אוהלו" כבר 50 יום. "ולא רק היא - 65 אלף איש. אתה חושב שאשתי, שבמקור מרמת השרון, או עשרות אלפים אחרים, יחזרו לפה עם תחושת ביטחון, שכוח רדואן יבוא וישחט אותם? אי אפשר לגור בצפון כשאתה יודע שיש לידך מחבלים שרוצים לאנוס, לרצוח ולשרוף אותך. אם זה מה שצריך להדהד כל יום ל-65 אלף התושבים, אז נהדהד את זה כל יום. כי כרגע המשמעות בצפון היא שחזבאללה ניצח. חבל ארץ שלם ננטש על ידי האזרחים, פליטים בארצם".
"אמר טרומפלדור: 'היכן שיעבור התלם האחרון, יעבור הגבול האחרון'. בשביל שיעבור הגבול האחרון צריך שיהיה תלם, ובשביל שיהיה תלם צריך מישהו שיחרוש. צריך פה אנשים", הוא מסכם, "אנחנו מבינים את הסיטואציה, אנחנו מבינים שלהיות פליטים מעל 50 יום בארצנו זה לטובת הסיפור בדרום, יש לנו אורך רוח ואנחנו מצפים שמיד אחרי הדבר הזה - הסיפור בצפון יטופל. אחרת, חבל ארץ שלם ינטש".
התרעות פיקוד העורף