"התנאים שלנו לפני שבעה באוקטובר היו שונים לגמרי", סיפר האסיר. "היינו חיים חיים נורמלים, הייתה לנו קנטינה, היינו מקבלים לחם רגיל, היה לנו חופש פולחן, היינו יוצאים לחצר, הייתה לנו מכבסה, היה אפשר להסתפר מתי שאני רוצה. זה היה גם נוח, אני אסיר פה, אבל אפשר להתקיים".
לאחר מכן תיאר את המציאות של אחרי השבת השחורה: "היום קשה ביותר, הסתפרתי אחרי תשעה חודשים, אין את החופש שהיה. אפילו כשאתה יוצא לחצר אתה בתוך מרובע, אומרים לך פה יש קו שאתה לא יכול לחצות, ואם מישהו חוצה את הקו כולם יענשו באופן קולקטיבי. אין קנטינה, אוכל שאנחנו מקבלים זה חצי בישול, אין מלח, אין טעם, רק בשביל לחיות. היו לי כמה סוגי בגדים, היום יש לי רק חולצה ומכנסיים של שב"ס".
"פעם לפני שבעה באוקטובר הייתה מגמה ברחוב הפלסטיני אצלנו, שאם הלכתי לבית סוהר אני יכול להתקיים", שיתף. "היום גם האסירים מפנימים את זה, שזה לא שווה, באמת זה לא שווה, ואני לא מתבייש להגיד את זה כי זה ברור לכולם, זה לא שווה. לחיות בתנאים הקיימים זה משהו קשה מאוד, אי אפשר להתקיים ככה. מי שעשה את התנאים והמדיניות הזו השיג את מטרותיו, חלקי. לפחות תודעתית, אני חושב שאנשים היום מפחדים, אומרים וואלאק מה אני אלך לגיהנום, זה כמו כף קלע כזה. אי אפשר".
התרעות פיקוד העורף