ב-6 ביוני 1982 נכנס צה״ל ללבנון כדי להדוף את מחבלי אשף מדרום לבנון. לוחמי צה״ל התקבלו אז בזריקת אורז ובממתקים. מהר מאוד קבלת הפנים החגיגית הפכה לסיוט שנמשך 18 שנים של התבוססות בבוץ הלבנוני.
חיזבאללה בימים האחרונים מגלה סימני התאוששות. בחלק מהמקומות בלבנון הוא נלחם מול כוחות צה״ל. הוא משגר עשרות רבות של טילים מסוגים שונים לעבר ישראל, ממטולה וקרית שמונה ועד תל אביב וראשון לציון.
הוא משגר באמצעות היחידה האווירית שלו יחידה 217 מאות כטב"מים לעבר ישראל. אחד מהם הוביל לאסון הכבד בבסיס ההדרכה של חטיבת גולני ליד בנימינה. אסון בו נפלו ארבעה לוחמים וכ60 אחרים נפצעו שבעה באורח קשה.
בעוד כמה ימים ישלים צה״ל את האחיזה במרחב כפרי ״הקפיצה״ בדרום לבנון. מדובר בתא השטח הקרוב ביותר לגבול עם ישראל. הדרג המדיני לא גיבש את התוכנית לאחרי הפעולה הזו. לאן ממשיכים לעומק לבנון? או חוזרים הביתה לישראל? או אולי נשארים במקום.
חיזבאללה מנסה וימשיך לנסות לגרור את צה״ל פנימה, לעומק השטח הלבנוני. חיזבאללה ינסה לאתגר את ישראל במלחמת התשה. זה יהיה מורכב מבחינת צה״ל. ישראל בנויה למלחמות קצרות. השאלה היא מה מה הדרג המדיני רוצה: להעמיק את הלחימה בלבנון לכיוון הליטאני, אולי רכס הסולם או בכלל לנוע לכיוון מערב ביירות כמו בשנת 1982, במלחמת לבנון הראשונה. או להתקפל לשטח ישראל.
לישראל אין כרגע אסטרטגיה כוללת לסוף המערכה, ישראל לא קיבלה החלטה לגבי איראן מתי ואיך היא פועלת. הכטב"מ שלשום בבסיס גולני הוא לא הצלחה של חיזבאללה אלא יותר בכיוון כישלון של ישראל. בצה״ל חייבים להחליף דיסקט, אנחנו הולכים למערכה ארוכה, ייתכן מאוד שאנחנו הולכים לשקוע בבוץ הלבנוני רק השאלות הפתוחות לכמה זמן ומה המחיר שנשלם. בלבנון כבר לא מחכים לנו עם אורז לא בכפרים הצמודים לגבול וגם לא מעבר לליטאני.
התרעות פיקוד העורף