סבירות לא קטנה שממשל הנשיא ה־47 של ארה"ב לא יפתיע את ישראל:
אם אכן תתברר הערכתי זו כנכונה, לישראל תקופת זמן של כחודשיים עד לכניסת ממשל טראמפ לשני מהלכים: השלמת כלל הפערים במאמץ הצבאי בלבנון ובעזה ועיצוב השטח כך שישמש בסיס אפקטיבי לרגל המדינית ולמציאות החדשה, ובמקביל איפיון שלב המעבר, גיבוש מדיניות ליום שאחרי ותחילת שיח עליה עם בכירי ממשל טראמפ. להערכתי, לפנינו חודשיים מיטביים, שבהם הנשיא המכהן ביידן יהיה משוחרר מכל רסן פוליטי/מפלגתי ואסור לישראל לבזבז זמן יקר מפז זה.
הנחות העבודה שלי הן:
משמעויות:
יתכן שדווקא עכשיו ניתן לפעול באורח חופשי מבעבר, תוך תיאום מקדים וחשאי עם טראמפ וצוותו, שאולי יעדיפו (בשתיקה) שחלק מהמהלכים הצבאיים המשמעותיים ייעשו קודם תקופתו וכשביידן עדיין מכהן כנשיא.
הסכמי נורמליזציה זה שם המשחק ולא "הסדרות" או "עסקאות"- לשם יש לשאוף. עד אז מדינת ישראל לא חותמת על אף מסמך כתוב ("הסדרה") שרק יגביל אותה, ובפועל ישמש תחליף עלוב שרק יעכב נורמליזציה (שהיא אינטרס ישראלי ראשון במעלה).
או גרעין איראני או הסכמי אברהם ומזרח תיכון חדש - זה הנראטיב האסטרטגי שבו יש לשוחח עם ארה"ב, וזה מה שמחולל חלק משמעותי ממחסום הפחד של המדינות הערביות מחבירה לישראל. לא "מדינה פלסטינית" ולא כל מס שפתיים אחר. רתימה של ארה"ב (להערכתי הזהירה ניתן אולי גם את זו של ביידן שיתכן שישאף להותיר אחריו מורשת) לתקיפת הגרעין האיראני מתוך הבנה שזה הבסיס שעליו ניתן יהיה לממש את החזון שהציג ממשל טראמפ בקדנציה הקודמת ושואותו סביר שירצה להשלים.
גורמי משמרות מהפיכה איראניים בלבנון ובסוריה = לא יהיה סדר חדש ומציאות אזורית אחרת. יש להוציא את גורמי משמרות המהפיכה האיראניים בכוח מהאזור – אם באיום מפורש ואם במערכה צבאית מתוכננת לפרטים – עכשיו זה הזמן – איראן במבוכה אסטרטגית ובחולשה משמעותית ויש לדאוג לכך בתוך כחודשיים- שלושה כולל באיום מפורש על שרידותו של משטר אסד (שלהערכתי מעוניין בכך גם הוא).
מחסום הפחד הן בעזה והן בלבנון נסדק אבל עדיין קיים - אנו חווים תסיסה נגד חמאס ונגד חזבאללה, שמדי פעם יוצאת אל פני השטח, אבל לרוב נותרת שקטה, וללא צעדים מעשיים מלווים. לפני כשבועיים נפגשה שגרירת ארה"ב בלבנון עם ראשי העדות במדינה והביעה בקול את תמונת המצב העדכנית באמירה ברורה לפיה ישראל לא יכולה לעשות את כל העבודה ועליהם להשלימה, ולא ברור לה ממה הם חוששים. המשמעות היא שהמהלכים הצבאיים טרם פגעו אנושות בכוחו הפוליטי והחברתי של חזבאללה (וגם של חמאס בעזה) – ולשם בדיוק עליהם לכוון לאלתר וברגל "כבדה" על דוושת הגז.
השותפות הראשיות לעיצוב המציאות החדשה בעידן טרמאפ – ארה"ב, ישראל ומדינות הסכמי אברהם. לא או"ם ולא צרפת שאותם יש להוציא מהמשוואה לצמיתות.
עד כאן בקצרה עקרונות מרכזיים למאמץ המדיני הישראלי בעידן טראמפ ומסגרת לדיון מעמיק של ישראל עם הממשל החדש כיצד ייראו השלבים הבאים.
יש לישראל בנקודת הזמן הזו הזדמנות שלא תחזור להשפיע מהותית על עקרונות המדיניות של הממשל הבא לגבי המזרח התיכון בטרם יתקבעו, ובמקביל ליצור עובדות בשטח שיחוללו תהליכים ויהוו בסיס לפרק המדיני החדש.
התרעות פיקוד העורף