בפתח דבריו אמר: "למה נזכרים בזה רק עכשיו? הלחימה נמשכת שנה. הרבה מאוד דברים לא נעשו. צועקים כל הזמן: 'זאב זאב', הוא הגיע ועכשיו הוא גם נושך. השנה, אני מופתע מזה שהצבא גורר רגליים. הדרג הפוליטי לא ירצה להיכנס להחלטות. הן יקרו רק בבחירות, והן יהיו דרמטיות. יתהפכו מגזרים. הצבא מקים חטיבה חרדית, שזה קצת בעייתי. היה גם גדוד דרוזי שפורק מיד, זה לא שוויוני ולא טוב".
"יש לפחות 80,000 חבר'ה זמינים בגיל מילואים מכל השחרורים האדירים של השנים אחרונות, ומכל צמצומי הסד"כים. 80,000 לא ביצעו מילואים מאז 7.10. מהם היו יכולים להקים יחידות, גם אם לא לחימה בקו ראשון, אלא לוחמים בקו שני וגם תומכי לחימה. זה לא קשור לחרדים, אלה דברים שהם ביכולתו ובסמכותו של הצבא. כשאומרים שהם יעשו עבודת מטה, תלך שנה מהחיים", הבהיר.
"אפילו בחוק הנוכחי, חוק המילואים (2008) נותן לחיילים, המדינה לא מקיימת ולא נותנת את זה, אפילו את זה היא ממסה", הדגיש, "הטיפול הוא בסימפטומים במקום לטפל בעצם הבעיה. מערך המילואים – מתייחסים אליו כמובן מאליו. הירידה באחוזי הגיוס היא לא באחריות אנשי המילואים, בסוף אתה צריך להתמודד מול מנהל הבנק. ציונות זה דבר נחמד, אבל פעם האלוף טל אמר שטנק, אי אפשר להזיז אותו אם אין לו דלק במנוע".
בהמשך ציין: "הדבר החשוב ביותר הוא ההיבט האנושי. כל עיסוק צריך להתחיל בו, ולא רק במילואים. הדבר השני: אירוע כוח אדם בצבא הוא אירוע קולוסאלי, גם בלוחמים, הארכת השירות הסדיר, מודל הקבע, גיוס החרדים. האירוע גדול על הצבא, צר לי להגיד את זה. צבא שמחליף ראש אכ"א תוך כדי לחימה, משהו בו לא בסדר. היום ראש אכ"א צריך להיות מספר 2 או 3 בצבא על פי החשיבות שלו".
"הטיפול צריך להיות משולב, ולא להיות מטופל רק על פי הממשלה או רק על פי הצבא. מערך המילואים צריך להיות מוקם כמשאב של המדינה, ולא של הצבא. זה צריך להיגמר, למצב אותו כמשאב לאומי, ולטפל בנושא חוק גיוס מלא, זה הדבר העיקרי, וזה לא נעשה", סיכם.
התרעות פיקוד העורף