ביום שני בערב, במהלך כינוס של מועצת יש”ע, עלה שר האוצר בצלאל סמוטריץ’ לבמה והפליא בשבחי החלת הריבונות הישראלית על עזה. "אפשר וצריך לכבוש את רצועת עזה", אמר. “לא צריך לפחד מהמילה הזו, אפשר וצריך לקחת שם אחריות אזרחית". עד כאן הדברים שנויים במחלוקת מבחינה אידיאולוגית. אבל מה שנאמר בהמשך, גרם לתא”ל (במיל’) ד”ר ששון חדד, היועץ הכספי לרמטכ”ל לשעבר ומי שכיהן כראש המערך התקציבי בצה"ל וכראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, להשתנק.
“מפחידים אותי על עלויות - קשקוש בלבוש, אין שקר גדול מזה”. המשיך סמוטריץ’. “זה לא עולה כל כך הרבה כסף. הפחידו אותי בצבא שזה יעלה 5 מיליארד. זה לא יעלה שום 5 מיליארד, מקסימום כמה מאות מיליונים. אבל גם אם כן 5 מיליארד, אני קונה את זה עכשיו. עליתם לי בשנה האחרונה 250 מיליארד שקל, 5 מיליארד אפשר לפרוס ל־50 שנה קדימה, קניתי בתשלומים”.
קשקוש בלבוש? לפי ד”ר ששון מדובר במהלך שלא רק שלא יסתכם ב־5 מיליארד שקל, אלא יעלה מאות מיליארדי דולרים. “אני לא מבין מה האיש הזה אומר”, תוהה ששון. “כשמדברים על ממשל צבאי בעזה. צריך להביא בחשבון כמה חלקים. קודם כל השיקום. כשאתה מקבל על עצמך אחריות על אזור גיאוגרפי, אתה צריך להשקיע בו הרבה כסף. כמה ומי, זו שאלה פתוחה. סוריה למשל היא חבל ארץ עם ערים שדומות לעזה ונהרסו במלחמה. ההערכות של האו”ם מדברות על 250 מיליארד דולר השקעה רק בשיקום שלהן. כיוון שבעזה סדר הגודל יותר קטן, ניתן להעריך שההשקעה הנדרשת תנוע בין 100 ל־200 מיליארד דולר לשיקום תשתיות, מדרכות, כבישים, מים, חשמל, פינוי הריסות ובניית בנייני מגורים בסטנדרט הכי נמוך, שאמור להחליף גם בניינים מאוד מפוארים שהיו שם”.
מאיום להזדמנות
בממשל צבאי מדינת ישראל תהיה האחראית על כל היבטי החיים האזרחיים כולל חינוך ובריאות, וד”ר ששון מעריך את התחזוקה השנתית השוטפת של הרצועה, בהינתן שרמת החיים שם נמוכה, ב־3,500 דולר תמ”ג לנפש בממוצע ל־2 מיליון תושבים, ואת השירותים שניתן, ויהיו המינימליים ביותר, ב־14 מיליארד שקל לשנה. “אבל מול זה יש גם הכנסות ממיסים, שרובם היו מועברים לרשות הפלסטינית, וזה מקטין את הסכום ל־7.5 מיליארד שקל. זה לא מעט - וזה רק החלק הקל. השכבה הראשונה של השיקום היא האתגר האמיתי. הסיפור הזה לא ישים כלכלית, אלא אם אתה מגיע להסדר שאתה שולט צבאית ומישהו אחר מממן אותו. הפתרון היותר ריאלי הוא הסדר אזורי של סמי־מדינה, פרובינציה עם שלטון עצמי מוגבל, תחת שלטון צבאי שלנו".
“במערכת הביטחון בכלל, וגם היועץ הכספי הנוכחי לרמטכ”ל תא”ל גיל פנחס, נערכים לתרחיש תיאורטי של שליטה צבאית ברצועה, אבל כולם מביאים בחשבון שזה יעלה למדינה כמה מאות מיליארדים, סכום שהקופה הציבורית המרוקנת לא תוכל לשאת בו לבד מבלי לקרוס כלכלית. המילואים זה נטל שהולך וגדל על המשק, וגם המקדם שלו יגדל. חוץ מעלות השכר, יש לו השפעות מאקרו. חלק גדול מהמילואימניקים עובדים במקומות עבודה שמבוססים על השקעות מחו”ל. משקיעים לא ישלמו על מישהו שנעלם לחצי שנה. אם נגיע לשגרת מילואים בלבנון או בעזה, אנשים יפסיקו להגיע למילואים. אסור להשאיר כוחות במדינה לא שלנו לאורך זמן, כי זה עלול לפגוע בכלכלה”.
“אפשר להקים מיליציות - קו שלישי, של בני 45־60 שעדיין כשירים לתפקידי הגנה. מה עם החרדים? אני לא יודע להציע משהו קונקרטי. החברה החרדית היא לא רק גיוס, אלא בעיה כלכלית. הפריון מאוד נמוך, ההשתתפות בשוק העבודה נמוכה, וכל משפחה מקבלת 6,000 שקל בחודש בממוצע יותר ממשפחה אחרת. זו פצצת זמן. כשיש מגזר שלא רוצה לעבוד, ורואה בעבודה ביזוי, זה עניין תרבותי ולא דתי. אני חושב שזה הפוך לערכי היהדות”.
תפקיד מיותר
לא רק הפסקת אש בלבנון והצהרות על כיבוש עזה קרו השבוע. לראשונה, מונה חשב צה”ל בדרגת אל”ם מטעם החשב הכללי. חשב צה”ל אמור לקבל אחריות על שכר חיילי חובה, קבע וגמלאות, יישום הסכמי שכר קיימים וחדשים וכל התשלומים האחרים. הוא יעבוד במקביל לחשב של משרד הביטחון. בחשכ”ל (אגף החשב הכללי במשרד האוצר) מסבירים את הנחיצות בתפקיד בהגברת השקיפות והבקרה על תשלומי הפרט “כחלק מניהול אחראי וממוקד יותר של תקציב הביטחון”.
ד”ר ששון, שבילה עשרות שנים בחדרים שבהן התקבלו ההחלטות התקציביות עד שמונה לעמדה הכלכלית הבכירה ביותר במערכת הביטחון, שהיה מאדריכלי תר”ש (תוכנית רב־שנתית) גדעון, ששימש כחוקר ב־INSS ושהדוקטורט שלו עסק ב”השפעת שיטת הגיוס על העוצמה הצבאית של מדינת ישראל”, מתנגד למהלך נחרצות.
“זה לא מועיל, רק יביא כסף ויקטין את הגמישות של השכר בצה״ל”, הוא פוסק. “זה ללכת בדיוק לכיוון ההפוך מהרצוי. צה”ל מתמודד מול שוק תחרותי ואי־גמישות בשכר תבריח ממנו אנשים טובים. בארה״ב ובבריטניה משרד האוצר לא שולט בשכר. יש ועדת מומחים שקובעת את תוואי השכר ועושה התאמות. בארה”ב זה קורה פעם בארבע שנים, בבריטניה פעם בשנה”.
“התייעלות היא דרך חיים”, הוא מחדד. “גם במלחמה. מחובתה של המערכת לנהל את כלכלת המלחמה נכון. הכנסתי התייעלות לתוך התקציב, חיפוש מתמיד של הדרך הנכונה להתנהל, תוך הסתכלות ארוכת טווח. כשפנו לתעשייה הצבאית וביקשו ממנה להגדיל ייצור לשנה אחת בלבד, זה אנטי־התייעלות. אז למה לא לעשות תוכנית מסודרת?”.
“כלכלה צריכה ודאות. כשאתה נמצא במלחמה יותר משנה ואתה שומע את שר הביטחון ממציא מטרות מלחמה חדשות ומצליח להפתיע אפילו את הרמטכ”ל, זה לא עושה טוב לכלכלה. מצד שני, ברגע שהמלחמה תסתיים נחזור למצב הקודם, כי ההתאמה היא די מיידית. אם חותמים מחר גם על הסכם עם עזה, המצב חוזר לקדמותו”.
התרעות פיקוד העורף