בואו נעשה סדר בסיפור עופר וינטר. בברירה בין להאמין לו או לתא"ל דניאל הגרי ורא"ל הרצי הלוי, אני בוחר בהגרי והלוי. דעתם של ארבעת הרמטכ"לים האחרונים על וינטר הייתה כמעט זהה. ולא חיובית. איזנקוט העלה אותו מאל"מ לתא"ל, בידיעה ברורה שזו העלייה האחרונה בדרגה. כוכבי והלוי הסכימו. גם גנץ לא היה מאוהדיו.
תדמיתו של וינטר כ"סוס דוהר" לא עמדה במבחן המציאות. אחרי 7 באוקטובר היו שני קצינים שניסו לשכנע את נתניהו לא ללכת לתמרון בעזה: יצחק בריק ועופר וינטר. כשהתקשרתי לבקש על זה את תגובתו, הוא אישר. אגב, היו לו סיבות טובות. הבעיה היא, שהיו סיבות עוד יותר טובות בעד ביצוע התמרון.
האיש נפגש עם שר בקבינט ללא אישור תוך כדי מלחמה (צוק איתן, נפתלי בנט), אבל אז היינו רק בחיתולי הימים הנוראים עכשיו. אסור היה לקדם את וינטר ולו רק בגלל הקמפיין הפוליטי האדיר שהופעל על לשכת רה"מ ועל לשכות נוספות למען הקידום הזה. ראשי מועצות, פוליטיקאים, שופרות, שתדלנים. פוליטיקה ממארת בתוך צה"ל.
אם היה באמת רוצה, נתניהו היה יכול להאריך את הקריירה של וינטר. אבל הוא לא רצה ולא התאבד על זה. למשל: למנות אותו למזכירו הצבאי. במדינה מתוקנת, ראש הממשלה היה צריך לגנות את דבריו של וינטר על הרמטכ"ל, ולא את מה שיוחס לרמטכ"ל על וינטר. אבל איפה מדינה מתוקנת, ואיפה אנחנו".
התרעות פיקוד העורף