החות'ים ממצבים עצמם כמגיני האסלאם והפלסטינים, תוך ניצול המעמד הזה להעצמת יוקרתם בעולם המוסלמי. בעוד חיזבאללה ואיראן ממוקדים ומונעים במידה רבה על ידי מטרות גיאופוליטיות ואידיאולוגיות ברורות, החות'ים מתמקדים בדימוי כמובילי המאבק נגד ישראל. "הם אינם זקוקים לחיל אוויר כדי לאיים; חיל הטילים שלהם מספיק כדי לגרום לנזק אסטרטגי", מסביר פרופ' ברעם.
ההתמודדות מול החות'ים מציבה אתגר מורכב. בעוד שטילים חות'יים פשוטים וזולים, הם גורמים לישראל להשקיע משאבים עצומים ביירוטים ובתגובה. ישראל אינה יכולה להרשות לעצמה תגובה אסטרטגית מלאה בשל המרחק. "שיגור טיל חות'י עולה שבריר מהעלות של טיל יירוט ישראלי. הפעלת חיל האוויר למרחק של 2,000 ק"מ לכל כיוון דורשת מאמצים לוגיסטיים ועלות אדירה", מציין פרופ' ברעם.
לפי ברעם, הבעיה נובעת גם מהחלטה אסטרטגית שהתקבלה בצה"ל בעבר – לא לפתח טילים זולים ומדויקים לטווחים ארוכים. בעוד שהחות'ים משתמשים בטילים פרימיטיביים יחסית, בישראל חששו מהפגיעה האפשרית באזרחים בשל חוסר דיוק. התוצאה היא שבמצבים כמו זה של היום, האפשרויות האסטרטגיות מוגבלות.
בהתחשב במגבלות התגובה העצמאית של ישראל, ברעם מציע שיתוף פעולה עם ארצות הברית ובריטניה כדרך יעילה להתמודד עם האיום החות'י. "הממשל האמריקני, במיוחד במתכונתו הנוכחית, לא שואף להיכנס לעימות ישיר עם החות'ים, אך ייתכן שבעתיד ממשל רפובליקני, בראשות דמות כמו טראמפ, יציע שינוי גישה".
החות'ים מנצלים את התקפותיהם לטיפוח דימוי של מגיני האסלאם. פגיעות בערים מרכזיות כמו תל אביב מחזקות את מעמדם בעולם הערבי, כאשר הם נתפסים כמי שמובילים את המאבק נגד ישראל, בעוד אחרים, כמו חיזבאללה, הפסיקו לבצע פעולות דומות. "התחושה בעולם המוסלמי היא שהחות'ים הם האחרונים שממשיכים להילחם למען עזה, ירושלים והפלסטינים. זו יוקרה שמחזקת את מעמדם ונותנת להם לגיטימציה להמשיך", מסביר ברעם.
פרופ' ברעם מדגיש כי המענה לחות'ים לא יכול להסתכם בפעולה מיידית בלבד. מדובר באיום שמצריך מחשבה ארוכת טווח, תכנון משאבים נכון, וחיזוק הבריתות האסטרטגיות עם המעצמות במערב. "החות'ים אולי רחוקים, אבל ההשפעה שלהם מורגשת היטב – לא רק בישראל, אלא בכל האזור".
התרעות פיקוד העורף