צה״ל תמרן כמעט בכל רצועת עזה. הוא הצליח לפגוע באופן ממשי בכל מערך הפיקוד והמסגרות של חמאס. הוא הצליח לפגוע בתשתיות המרכזיות של הארגון ברצועת עזה. יצרנו מרחבי חיץ ברפיח ובציר פלדלפי וכן בסמוך לגדר גבול העוטף. וכמובן יצרנו את מרחב המסדרון שרוחבו הגיע לכשמונה קילומטרים.
צה״ל פגע ברוב המנהרות האסטרטגיות, במנהרות התארגנות ובחלק ממנהרות הקצה. הפגיעה במנהרות מורגשת היטב בשטח. בשבוע שעבר במחנה הפליטים בג׳באליה במהלך התקפה של חטיבת גבעתי וחטיבה 401 של השריון על לב מחנה הפליטים, היכן שהתרכזו רוב המחבלים - ניתן היה לראות את המחבלים שנשארו מחפשים מחסה ליד בית ספר ובית חולים שבהם נמצאים פליטים. שני רחפנים של גבעתי ניהלו מעקב אחר המחבלים. הם הכווינו את כוחות חיל האוויר ואת לוחמי גבעתי.
זה כל הסיפור. צה״ל יכול היום להרשות לעצמו ללכת אחורה להתארגן על קו הגבול. המחבלים שלא יכולים להסתתר מתחת לקרקע יהפכו באופן הפשוט ביותר ליעד לחיסול של צה״ל. על ישראל לנצל את היתרונות הצבאים שלה כמו חיל האויר, טילים מדויקים, כטב"מים ורחפנים. וגם לנצל את התשתית שצהל יצר בשטח אזורי החיץ ליד פילדלפי, במסדרון ובעוטף. ככל כשצה"ל יידרש להיכנס לתמרן הוא יכול לעשות זאת במהירות.
כרגע המצב בשטח הוא הבעייתי ביותר לצה״ל. ראשית הוא נדרש להפעיל בשטח שלוש אוגדות. הרבה כוח אדם ואמצעים שצה"ל זקוק להם בזירות אחרות מהחרמון הסורי בצפון ועד אילת בדרום.
אבל צה״ל פועל ברוב הזירות בעזה בפעולות הגנה. פשיטות יום יומיות באזורים שונים ברצועת עזה כדי ליצור חיכוך יזום ולמנוע מהמחבלים שעברו למוד של לחימת גרילה להגיע למגננים של צה״ל ברצועה. זה מצב בעייתי לכוחות שלנו.
בסרט של קפאון מחשבתי כבר הינו לפני יותר מעשרים שנים זה היה בלבנון כאשר במשך 18 שנים צה״ל היה שקוע בבוץ בלבנון. עכשיו אנחנו 445 ימים בעזה. מתחילים לחוש את השקיעה בבוץ העזתי והקפאון המחשבתי לגבי העתיד.
התרעות פיקוד העורף