תקיפת חיל האוויר בשבת האחרונה אתרי שיגור של הארגון בדרום לבנון אינה אלא עוד תזכורת למציאות בשטח – מציאות שבה הפסקת האש הפכה לנייר שאינו שווה את ההתחייבויות עליו. למרות הדרישות הברורות מצבא לבנון לנטרל את איומי חיזבאללה, המשגרים נותרו פעילים עד שצה"ל השמיד אותם בעצמו. הדיווחים בעיתון הלבנוני "אל-אחבאר" על כך שארצות הברית שלחה "איתותים רציניים" לצבא לבנון - רק ממחישים את חוסר האמון הגובר גם מצד גורמים בינלאומיים בנכונות הלבנונית ליישם את ההסכם.
בזמן שהגנרל האמריקאי ג'ספר ג'פרס ממשיך לפקח ולהצביע על ההפרות, חיזבאללה אינו עוצר. הארגון שב והקים עמדות צבאיות אסורות, מפר בגלוי את החלטת מועצת הביטחון 1701 – כל זאת למרות הצהרותיו הפומביות כי הוא מחויב להפסקת האש.
"כל טפטוף של ירי הוא לא רק איום ביטחוני אלא גם פגיעה בתחושת הביטחון שלנו״, אמר אחד מתושבי מטולה. "אנחנו לא רוצים למצוא את עצמנו שוב מתבצרים במקלטים, אחרי שהתחלנו להאמין שהרגיעה כאן כדי להישאר״. השאלה המרכזית היא האם השקט השברירי בגליל יישמר, או שהוא רק שקט שלפני הסערה – סערה שעלולה לגרור את כל האזור למערבולת של עימות נוסף.
גם האפשרות שישראל תרחיב את רשימת המטרות ותפגע גם בתשתיות ממשלתיות בלבנון אינה מופרכת, במיוחד אם חיזבאללה יבחר להבעיר את הגזרה. ההיגיון מאחורי צעד כזה ברור – הפעלת לחץ ישיר על ממשלת לבנון כדי שתיקח אחריות מלאה ותמנע את ההפיכה של דרום המדינה למאחז טרור.
אך כאן טמון האבסורד הגדול: חיזבאללה, שמציג עצמו כמגן לבנון, מוביל אותה למסלול התנגשות קטלני שעלול לגבות מחיר כבד מהאזרחים בשני צדי הגבול. בעוד חיל האוויר ממשיך לחשוף ולהשמיד תשתיות טרור בדרום לבנון, נראה כי הפסקת האש הפכה למעין הפוגה שבירה – רגעי שקט בין סבב לחימה אחד לשני. השאלה כעת אינה אם ההסכם יקרוס, אלא מתי.
אם לבנון לא תעמוד בהתחייבויותיה, ואם חיזבאללה ימשיך לבחון את קו הסבלנות של ישראל, הסבירות לעימות נוסף הולכת וגוברת. ישראל חייבת לשקול את צעדיה בזהירות, אך לא להימנע מהעברת מסר חד וברור – הפסקת אש אינה יכולה להתקיים רק מצד אחד. הדרך לשקט ביטחוני עוברת דרך עמידה תקיפה על קווים אדומים – ולא דרך פשרות מול ארגון טרור שמנצל כל הזדמנות להפר את ההסכם.
התרעות פיקוד העורף