אבמן פתח ואמר: "כששמעתי על התקרית, נזכרתי. הבוגרים שבינינו זוכרים את המציאות של 2002, את אירוע המשטרה הבריטית עם הצלף. הם לא נעשו יותר טובים, יש פה אירוע שצריך לתחקר בצורה נוקבת כמו הרבה אירועים בצה"ל של ה-15 החודשים האחרונים, ולראות איך הגענו למצב שמחבל בודד עם נשק אחד ושתי מחסניות מצליח כמעט להשמיד כוח צבאי שלם".
"אני לא יכול להתייחס לתקרית ספציפית, אני לא בקיא בתחקירים. עם זאת, אחרי שעברנו את 7 באוקטובר, בואו ניקח את תייסיר כמטאפורה, ונבדוק את כל התייסירם שלנו. זו לא רק הזנחה, זו תפיסת עולם, מחשבה, השקעה בתשתית, מיצוי כוח אדם, תפיסת הביטחון השוטף וההגנה. החריש בעיניי צריך להיות הרבה יותר עמוק מהאירוע הבודד הזה", הוסיף.
לטענתו: "העניין הוא לא להקים ועדות, אלא להסתכל על זה. אני מאמין שהרמטכ"ל הבא יעשה את זה, כי אין לו ברירה אחרת. כל אחד שלובש מדים היום צריך לשים את 7 באוקטובר לנגד עיניו, ולהבין שלהיות פרנואיד זו לא מילה גסה. צריך להסתכל על הדברים בצורה הרבה יותר ביקורתית ממה שעשינו בעבר. זו נקודה מערכתית אסטרטגית".
אבמן הדגיש: "כל מפקד בצה"ל, יש שני דברים לנגד עיניו: המשימה, ושמירה על שלום החיילים. מפקד שלא רואה את שני הדברים האלה לא ראוי להיות מפקד. מומחיות של ארגון היא לא רק להפיק לקחים, השלב הבא קשה ביותר: ליישם אותם ומהר, ולראייה ארוכת טווח".
בסיום דבריו אמר: "המלחמה הסתיימה. אין מלחמה. חוץ מאשר לפתוח טלוויזיה ולראות את הספר הימים למטה. בעזה יש פחות כוחות מאשר איו"ש. המציאות האסטרטגית שבה צה"ל התמודד ב-15 החודשים האחרונים חסר תקדים. וזה מוטל על אותן כתפיים שריריות, אבל המשא הופך להיות יותר ויותר כבד. בוודאי שהם מובילים לעייפות ולשחיקה של מפקדים: בסדיר, בקבע ובמילואים. השגרה שוחקת, והיא סיזיפית ואפורה לעיתים, ובסוף מגיע אירוע מבצעי לקצה – איזה חייל פוגשים שם?".
סייע בהכנת הכתבה: אחיעד לוק, 103fm
התרעות פיקוד העורף